בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האנוסים החדשים

כלפי חוץ הם נראים ומתנהגים כמו חרדים, אבל בד' אמותיהם, בסתר, הם מנהלים אורח חיים חילוני לגמרי ועוברים על כל האיסורים האפשריים בהלכה היהודית. הם איבדו את האמונה, אבל יישארו כל חייהם בארון

תגובות

האיש שלנו מתקרב בהילוך מהיר, בולט למרחוק בבגדיו השחורים. כבר אחרי חצות. המוסיקה דופקת בעוז מעבר לכביש, בר סואן בתל אביב, דלתות נפתחות ופולטות זוגות מצחקקים. "הוא בפאניקה", קובע לייזר פלס בדאגה. זו אינה סביבה נוחה למפגש דיסקרטי, בית הקפה שקוף לעוברים ושבים ובפנים התאורה בהירה ומנוכרת. כשב' נעלם לרגע בעיקול הרחוב מתגנב החשש שהוא נבהל ונעלם בין הצללים. אבל הנה הוא מופיע בפתח.

"מה נשמע, יקירי?" שואל אותו פלס בחמימות. קשה לתאר קבלת פנים מוזרה מזו לחרדי חמור הסבר שזקנו מגיע עד לחזה. פלס, מנהל פורום "יוצאים בשאלה" באינטרנט והומוסקסואל מוצהר, לובש חולצה אדומה וזוג משקפיים אופנתיות עבות מסגרת, שיערו הארוך המוחלק מתבדר ותחתיו נראים עגילי פלסטיק שמשתלשלים עד כתפיו. אבל כמו שפלס, יוצא בשאלה זה שש שנים, לא מתרגש מהחזות החרדית של ב', אפשר להתרשם שב' לא נרתע מאישיותו הצבעונית של פלס. השיחה ביניהם משוחררת מסטריאוטיפים.

ההיכרות של ב' עם פלס החלה לפני שנתיים, מיד אחרי ייסודו של הפורום. מערכת האידיאלים והתפישות שלאורן התחנך ב' כבר החלה לקרוס, הוא מספר, עד שיום אחד התמוטטה על ראשו ב"בום אדיר כמו תקרת פלקל"; התחושה שהכל היה רעוע מלכתחילה היתה קשה. הפורום שקם כקבוצת תמיכה ליוצאים בשאלה היה מעין מקלט. "קודם כל הוא הוציא את הראש מהבועה", אומר פלס, "אחר כך החל להשתתף".

ב', בן 30 ואב לארבעה הגר בלב בני ברק, הבין שהוא לא לבד: שהעולם בחוץ מלא ד"לים - דתיים לשעבר, בז'רגון של הפורום - או חרדל"שים (חרדים לשעבר). בלילות הלבנים ששרף מול המחשב הוא התוודע לטיפוסים כמו "היושב על הגדר", "חילוני לא דתי", "כויפר עם שטריימל", "בת הרב", "אתאיסט עם ציציות" ואחרים המנהלים חיי חברה תוססים בחסות המדיום האנונימי. ב', במלים אחרות, פגש לראשונה "אנוסים": חרדים מבטן ומלידה כמוהו שירדו למחתרת חילונית.

את ה"אנוסים" אפשר להגדיר כתת-קבוצה בקרב היוצאים בשאלה. הכינוי שלהם מושאל מאנוסי ספרד, אותם יהודים שהמירו את דתם בתקופת האינקוויזיציה ושמרו בסתר על יהדותם - רק באיפכא מסתברא; ב' מזדהה מאוד עם הכינוי אנוס, במיוחד מאז שעלו עליו והוא נרדף בקהילה שלו. האנוסים החדשים שומרים על חילוניותם בחשאי. הם מחללים שבת בסתר, מעשנים, מדליקים אור, מתקשרים בטלפון (אם יש למי), "עבירות קטנות וחמודות כאלה" כפי שמגדיר זאת אחד מהם, וזאת אחרי שחלקם כבר התנסו בחטאים חמורים יותר, לפעמים עד כדי ניאוף. אבל הם לא יעזבו את החברה החרדית, איש איש מסיבותיו.

כך הופכים האנוסים ליוצאים בשאלה שחיים בארון. אם חלון ההזדמנויות ליציאה בשאלה נפתח לצעירים החרדים כשהם בני 23-16, אזי האנוסים הם אלה שפיספסו את הרכבת, אם בשל החששנות שטבועה בהם, או כי קיוו שאחרי הנישואים יהפכו לאנשים אחרים, תמימי דרך. חלקם ניסו להילחם בגורלם על ידי הקצנה, ב' למשל קיבל על עצמו החמרות דתיות ושיקע את עצמו בגמרא; חלק אחר כמו הקיצו מתרדמתם מאוחר מדי. פלס בן 26, המתפקד כמאמא גדולה לכל הנידחים למיניהם מהחברה החרדית, מספר על עשרות שיצרו אתו קשר מאז שהפורום נוסד. רובם עוקבים מרחוק.

פלס משוכנע שאנוס הוא שלב בתהליך היציאה בשאלה ושכולם יאזרו אומץ ביום מהימים. נראה שזו משאלת לב. כשהם קשורים בעבותות משפחתיים ורגשיים לקהילתם, ותלויים בה לפרנסתם, הסיכוי של האנוסים לעזוב הוא קלוש. לא מדובר רק בנידוי חברתי. על כף המאזניים תלוי הרבה יותר מזה, הילדים למשל. ל"כויפר" זה קרה. כשהתוודה לפני אשתו על התרחקותו מאלוהים, היא עזבה את הבית ודרשה גט. כדי להיפגש עם הילדים הוא נאלץ לשמור על החזות החרדית ולהמשיך לגור בקהילה הקיצונית שבה גדל בירושלים. באותו אופן מעדיפים רוב האנוסים להישאר חרדים למראית עין כדי לא לפגוע בסיכויי השידוך של ילדיהם. כש"היושב על הגדר" מהרהר בסיכוייו לפרוש מהקהילה, הוא רואה לנגד עיניו זמן המתנה של עשר שנים, כשאחרון ילדיו יינשא.

בלית ברירה הם חיים כמו סוכני ריגול במדינה עוינת. חוששים מהאזנה, חושדים בבני ביתם, בילדיהם שעוקבים אחריהם. לנ' אפשר להתקשר רק בימים מסוימים בשבוע, בשעות הבוקר בלבד, ל"בת הרב" כשהיא ממתינה לילדים מחוץ לחוג. ב' מחליף באופן קבוע את מספר הטלפון הנייד שלו. "כשמישהו במעמדי מתחיל לפקפק בקול בעיקרי האמונה, ושומו שמים בקיום האל, זה מערער את כל המערכת", הוא אומר.

טראנס יוצאים

כמה מהאנוסים מגיעים בקביעות ל"טיש" השבועי של פורום היוצאים בשאלה בתל אביב. המפגש בניצוח פלס מכונה כך על שם סעודת ליל שישי שבה האדמו"ר מחלק שיירים לחסידיו; יוצאים בשאלה מחבבים משחקי הפוך על הפוך שכאלה. באחד המפגשים לפני כחודש השתתפו ארבעה אנוסים שנראו כאילו הגיחו לבר התל אביבי היישר ממאה שערים. באי המקום התקשו שלא ללטוש עיניים.

"בעיני הם אמיצים", אומרת הסוציולוגית שרית ברזילאי. "לא תמיד זו בחירה של אין ברירה. רבים מהם בוחרים בחיים הכפולים כי החברה החרדית לא מאפשרת להם למזג בין שני העולמות, אך הם לא מעוניינים לוותר על מה שחברה החרדית מציעה להם. הישיבה שלהם על הגבול אינה מקרית. היא מאפשרת להם לחולל שינויים ולחתור לעבר חרדיות חדשה".

ברזילאי מנתחת את תופעת האנוסים בספרה החדש "לפתוח מאה שערים, מסע אל עולמם של היוצאים בשאלה" (הוצאת ידיעות אחרונות). הספר, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלה לאוניברסיטה העברית, הוא מחקר עומק ראשון מסוגו על התופעה הכללית של היוצאים בשאלה ומיקומה בחברה הישראלית. באנוסים היא רואה הרחבה לתופעה זו.

ברזילאי, שכיום היא עמיתה ב"בית הספר מנדל למנהיגות חינוכית" בירושלים, היתה סטודנטית צעירה כשהחלה להתנדב ב"הלל", ארגון המסייע ליוצאים בשאלה. מאז, במשך יותר מעשור, פגשה עשרות יוצאים טריים וותיקים - מקצתם הכירה עוד כשהיו מעבר לחומות - ואת סיפוריהם היא מנתחת בספר. לאנוסים הגיעה במקרה ב-96', כשהיתה קרובה לסוף המחקר. "לפני כן התופעה היתה מצומצמת", היא מעריכה, "האנוסים לא העזו לצאת מהחורים שלהם ולהחשף". נשואי מחקרה נעלמו מזמן בחיק האנונימיות שלהם; לכתבה זו רואיינו ממשיכי דרכם הפעילים היום.

ברזילאי סבורה שהתופעה גדלה בשנים האחרונות לאין שיעור. היא מספרת שבכנס שהתקיים לפני כמה שבועות במכון ון ליר בירושלים, שבו הרצתה על התופעה, ישבו בקצה אולם קבוצה של חרדים. בתום הרצאתה קם אחד מהם ואמר: "תודה שנתת לנו הגדרה ושייכות".

מחוזות הנפש של האנוסים פחות מוכרים לברזילאי. כסוציולוגית היא פחות מתעניינת במחיר הכבד שהם משלמים, או בבדידות הנוראה הנכפית על מי שכלוא בתוך מחשבותיו. העניין שלה מתמקד בזהות ה"קליידוסקופית" המרתקת של האנוסים, המורכבת לדבריה משברי זהויות ותרבויות. היא מכנה אותם "טראנס-יוצאים": "אנשים שהתודעה שלהם חוצה גבולות תרבותיים, ושחיים מעבר להקשר חברתי. הם ממקמים את עצמם ליד החברה החרדית, אבל גם מחוץ לחברה החילונית".

התלישות הנגזרת מכך מאפיינת אותם אולי יותר מכל. האנוסים נמצאים בגלות תודעתית שגזרו על עצמם. "אני לא שייך לעולם החרדי ולא לעולם החילוני. אולי לעולם השלישי", מחייך ב' במרירות. בחברה הווירטואלית של הרשת הוא רואה אלטרנטיווה.

לבזילאי אין ספק שהכנסת המחשב לבתים חרדיים האיצה את תופעת האנוסים. סיפוריהם מאשרים זאת. "כשהתחלתי עם הספקות שלי הלכתי ישר לבדוק מה יש במחשב שהרבנים כל כך אוסרים", אומר כויפר. המחשב הפך להיות בעבורו ערוץ מידע לעולם החיצון ועד מהרה הוא החל ליצור קשר, דרך המסנג'ר, עם חרדים לשעבר.

על נ' עידן המחשב פסח. התוצאה היא שהוא כמה נואשות לקשר ומגע אנושי. "לפעמים אני מרגיש שאני מתפוצץ מבפנים", הוא אומר, "שעות עוברות עלי במחשבות, לבד עם עצמי". מדי פעם הוא עונה למודעות היכרות של נשים בעיתונים, אך לרוב המראה שלו - כשל רבי שזקנו ארוך ולבן - מרתיע אותן. כמי שעבר את גיל 50 הוא בכיר האנוסים, לפחות אלה הידועים. הוא נמצא בקשר, רופף אמנם, עם ארגונים כ"הלל" או "דעת אמת", ארגון ששם לו כמטרה לחלן חרדים על ידי חשיפתם לדברי כפירה, ועם יוצאים בשאלה ותיקים.

כ-20 שנה שהוא חילוני בהכרה. הוא גדל במשפחה ירושלמית מהיישוב הישן. בצעירותו היה עד, לדבריו, למסכת השפלות מתמשכת בישיבה, וחוויית יסוד זו גרמה לו להטיל ספק בדרך כולה. השנים עברו, הוא התחתן ונולדו לו שישה ילדים והספק הפך לאמת. הוא הבין שעבדו עליו והחל לכפור בעיקר. הוא יצר קשר עם "הלל", אבל אשתו ששמעה ספיחי שיחות חשדה שיש לו רומן מהצד. נ' סיפר לה את האמת.

מאז הוא אסיר בביתו, מוגבל בצאתו ובבואו. מלבד עיתון חילוני בשבת אוסרת עליו אשתו להחזיק חומר קריאה בבית או להכניס מחשב. השניים חיים בנתק מוחלט כבר שנים. אך הוא אומר שאינו יכול לפגוע בה, ובעיקר לא בילדיו. וחוץ מזה, ממה יתפרנס? העסק שלו קשור בחברה החרדית, ילדיו נישאים והוא עדיין משלם חובות שצבר. בשנים האחרונות נ' עבר לעיר קטנה בפאתי יישוב חרדי, שם הוא יכול לרדת לאזור נטוש ולעשן בשבת. זאת ההנאה הקטנה והיחידה שלו.

בוקר טוב, איפה היית

ברזילאי סבורה שהחתרנות של האנוסים גורמת לשינוי אטי בחברה החרדית, אבל אפשר להתווכח עם הדימוי שלהם כמתקני עולם. דימוי לא פחות הולם יהיה של מוטציה חברתית, תגובה למגמות ההסתגרות וההקצנה בחברה החרדית. אחת הדמויות הקיצוניות בספרה של ברזילאי, "רפאלו", חי חיים פרוורטים ממש. זהו עסקן בפוליטיקה החרדית, אב לתשעה ילדים. בפנטסיה שלו החילוניות מאפשרת מתירנות מינית - והוא מגשים אותה בסטוצים רבים, עם גברים ונשים כאחד. ברזילאי מציגה את העובדה שהפנה את בתו טרם נישואיה לסקסולוגית כדי שתסביר לה איך ליהנות מחיי המין כחתרנות הגורמת לשינוי, אך אפשר גם להתייחס לכך כעוד התנהגות חברתית לא מקובלת.

דמות אחרת בספר, שקולה יותר, היא נעמי, עיתונאית העובדת במקביל בעיתון חרדי ובעיתון חילוני. נעמי עודנה מתלבטת אם לחיות כחרדית, בין השאר בגלל שהיא מחשיבה את החינוך החרדי לילדיה כאיכותי יותר. מסיפוריהם השונים אפשר ללמוד על היצירתיות האנושית בחברה מסדרית, אומרת ברזילאי, על כך ש"אין בכוחה של חליפה שחורה לכסות על ייחודיותו של אדם".

ב' היה חבר מסדר למופת. הוא גדל במשפחה ליטאית נחשבת בבני ברק, למד בישיבה יוקרתית וזכה למעמד תורני מכובד בגיל צעיר. אבל אז החלו הספקות לכרסם בעולמו. "הגעתי לדרגות כאלה גבוהות של לימוד שאחריהן כאילו אין שום דבר", הוא מספר. "אתה מתחיל להיות מודע לסכרים שמציבים בפניך כדי שלא תתחיל לשים לב לסתירות. כשאתה שואל אתה מקבל תשובות סתמיות, כמו 'יש דברים שלא שואלים', או, 'אבל הרמב"ם אמר כך וכך'... אז מה אם הוא אמר?"

ב' החל לחפש תשובות לשאלות האמונה שלו בספרים, גם של מחזירים בתשובה ידועים. אבל ככל שניסה ליישב את הסתירות נפערו עוד בקיעים בהשקפה ובאמונה שלו. בהמשך שיתף את אשתו בתהליך שעבר, אף שידע שגילוי כזה עלול לערער נישואים. "לא הכרנו קודם, כל אחד חי בעולמו. אני הייתי בכוילל, היא עם הילדים. דיברנו ברמה הפרקטית. אבל כשהתחלתי לדבר היא אמרה: 'בוקר טוב, איפה היית?'"

בני הזוג נפגשו עם ירון ידען, מייסד "דעת אמת". ב' קיבל אישור נוסף לתחושותיו. "הבנתי שאין ערך לכל ההחמרות שלי. הרגשתי מרומה". ידען מספר על אברכים רבים שהתוודו לפניו על תודעת כפירה. הוא מעריך ש-30% מאברכי הכוללים הגיעו למסקנה ש"הכל הבל ורעות רוח, ושהדת היא יצירה אנושית".

במסגרת פעילות "דעת אמת" שולח ידען קונטרסים שנראים כמו דברי תורה, אך מלאים בדברי כפירה, לישיבות. יש שהוא נעזר בתלמידים למציאת מראי מקומות. "יש ביניהם בוגרי פוניבז', תלמידי חכמים ממש", הוא אומר. "הם גילו את הסתירות בעצמם. כשחברה שלמה לומדת זהו מתכון לביקורתיות. בכולל יש להם שפע של זמן להרהר ולבדוק". לדבריו רובם לא יעזבו. הוא סבור שהתפישה החרדית שהוחדרה בהם היטב, של החילונים כאובדי דרך שטופים בסמים ומתירנות מינית, משאירה אותם בחברה החרדית, המוסרית יותר כביכול.

ב' ואשתו החליטו להישאר בחברה החרדית. הוא אומר שהוא לא מוכן נפשית להתמודד עם נידוי ואינו רוצה לפגוע בהוריו. אבל הוא חושש לא פחות מהחיים בחוץ. כשהוא מטופל במשפחה, הסיכויים להסתדר ללא מקצוע, בלי ששירת בצבא, קלושים. כיום הוא מקריב את החופש שהוא מייחל לו ובלבד שלא ינודה. בעזרת חבר לפורום היוצאים למד מקצוע קהילתי שעשוי לפרנס את משפחתו. זו היתה החלטה מוסרית, הוא מסביר, כדי שיוכל להפסיק ללמוד בכולל. הוא לא רצה להונות אנשים שהיו תלויים בו, כמו החברותא שלו (בו זוגו ללימוד), שעדיין מייחל לחזרתו.

ב' מתייצב בבית הכנסת רק בשבתות, למען ילדיו. מזמן אינו מקפיד על כשרות. בני הזוג שומרים שבת רק למראית עין. גם אשתו החלה להסתובב בבית ללא כיסוי ראש, והם קנו טלוויזיה וצפו בסרטים ביחד בלילות, אחרי שהילדים נרדמו. אבל האידיליה נגמרה מהר. בסביבתו הקרובה של ב' התעורר החשד שהוא סטה מהדרך.

אצל אנוסים רבים מעדיפה הסביבה להעלים עין ולקיים איתם חוזה בלתי כתוב: כל זמן שאינם מייצרים פרובוקציות ומנמיכים פרופיל, והעיקר שומרים על החזות החרדית, עוזבים אותם לנפשם. המקרה של ב' שונה. הוא שייך לאריסטוקרטיה הליטאית הקנאית, שאינה סובלת פסיחה על שני הסעיפים. וכך הלשין עליו מישהו, כנראה מהמעגל המקורב לו ביותר, ל"לב לאחים", ארגון שבמלותיו של ב' "מטפל ביוצאים בשאלה" (חיים פוקס, חבר הוועד המנהל של "לב לאחים", אומר שבמוצהר לא פועלת בארגון מחלקה המטפלת באנשים שסטו מהדרך מתוך הציבור החרדי. "אנחנו ארגון שעוסק בחיזוק הדת בכל התחומים. זהו לא אחד הנושאים שנמצא על סדר היום, אבל מכיוון שיש לנו סניפים בכל הארץ ופעילים עצמאיים בשטח, ייתכן מאוד שפנו לאנשים שלנו כדי שיהיו בקשר עם משפחה שיש בה בעיות אמונה").

לפני כמה שבועות נקרא ב' לפגישה עם פעיל בארגון ונחקר על דעותיו ואמונותיו. בין השאר נשאל אם יצר קשר עם ידען. ב' הכחיש. אבל החוקר דאג להבהיר שאם לא יפסיק בפעילותו, יחשפו אותו. ב' הבין עוד מהשיחה ששמות הכינוי שלו בפורום ידועים לארגון. מאז הפסיק להשתתף בפורום היוצאים בשאלה ועבר לפורומים אחרים, תחת שם אחר.

ב' עדיין אמביוולנטי לגבי העולם בחוץ שמסכנותיו הוזהר כל חייו. שאלת חינוך הילדים מטרידה אותו והוא רוצה לגונן עליהם מהמתירנות בחוץ. באחרונה הוא ואשתו החליטו לעבור לעיר רחוקה שבה קהילה חרדית קטנה, כדי להתנתק מהמשפחה ולפתוח חיים חדשים כאנשים אנונימים. "אשתי לא יכולה לסבול את הפאה", אומר ב', "אולי נוכל להתנהג אחרת". "דווקא עיר חרדית גדולה מאפשרת אנונימיות", אומר נ' המנוסה. "כשיש הרבה בתי כנסת, אף אחד לא שם לב אם הלכת לתפילה או לא".

אלוהים מת שלוש פעמים

ברזילאי מתארת את האנוסים כאינדיווידואליסטים המבצעים ריקוד מורכב בין שני עולמות. הדימוי הזה הולם את ש', אשה גבוהה ומרשימה שאינה נראית כלל כחרדית. רק לפני חמש שנים יצאה למסע חיפוש עצמי וכיום אינה מגדירה עצמה עוד כדתייה. בעלה וילדיה יודעים שהיא חילונית אבל אין מדברים על כך. היא מרגישה בודדה, אבל היא מייחסת זאת למצב קיומי. "כולנו אחרי הכל לבד, לא?" היא אומרת.

משפחתה של ש' משתייכת לזרם הליטאי המודרני. עד גיל 40 חייתה ללא ספקות. "לא היה לי זמן לחשוב. התחתנתי מוקדם, גידלתי שישה ילדים ועבדתי קשה בעסק המשפחתי". היא נהנתה מרווחה כלכלית, חיה בדירה נאה ונהגה ברכב משלה. נדמה שההתעוררות שלה היא לא רק מהדת אלא גם מחייה הבורגניים, מ"אושר הבורות" כדבריה. "יום אחד הלכתי לפותחת בקלפים. האשה אמרה לי: 'לא מתאים לך להיות דתייה'. זה נשמע ילדותי עכשיו, אבל הדברים שלה עשו לי פיצוץ במוח. אחרי הפגישה התחלתי להרגיש שאני רוצה להיפתח לעולם, לראות סרטים, לבלות יותר. בעלי הלך אתי חלק מהדרך, אבל נבהל כשראה שאני לוקחת את זה הלאה. העובדה שהיתה לי עצמאות כלכלית עזרה לי בחיפוש. לא התחשבתי בדעה שלו ועשיתי מה שרציתי".

ש' החלה לשאול שאלות. "אלוהים מת לי שלוש פעמים. הפעם הראשונה היתה כשהפסקתי לפחד ממנו. פעם שנייה היתה כשנפגשתי עם ירון ידען והבנתי שבני אדם כתבו את התורה. הפעם השלישית היתה בעקבות ספרו של אריה אלון, 'עלמא דין', שמסביר איך בראנו את אלוהים בצלמנו ודמותנו. להבין שרימו אותך כל הזמן, זו הרגשה נוראה".

היא הלכה ללמוד גמרא, דבר שכחרדית נאסר עליה. "גיליתי שיש שם המון יצרים ומיניות ושההתייחסות לאשה בעייתית. קיבלתי שוק. על זה ביססו את כל השיטה דורות על דורות? מכאן הגיעו כל המיתוסים?" במבט לאחור היא אומרת שעברה מעין מרד נעורים. "בד בבד עם העניין במודעות העצמית, הרגשתי צורך להשתחרר מכבלי הדת שלא איפשרו לי להתפתח".

הדרמה של האנוסים היא מתיחת הגבולות. אחרי שכבר עשו את הקפיצה התודעתית הגדולה, ועם ההגשמה של דרך החיים הכפולים - השקרים, ההסתרה מתמדת של המחשבות והמעשים - אחרי כל עינוי הנפש הזה, האפשרות לנהל חיים נורמלים אינה ריאלית בעבורם. אז הם הולכים עם זה הלאה. ש' החלה להתנסות בכל. "בתחילה אפילו לאכול משהו רק עם הכשר הרבנות סיפק לי סוג של ריגוש". היא כמובן לא עצרה שם. בשלב הנועז ביותר בתהליך היו לה רומנים מחוץ לנישואים. "היה שלב שרציתי להתגרש ולעזוב את הבית, אבל רציתי להישאר בשביל הילדים. העובדה שבעלי לא עמד בדרכי גרמה לי להישאר". היא שונאת את הפאה, "אם הייתי יכולה הייתי שורפת אותה היום", ובלבוש היא מרשה לעצמה לא להשמע לקודים המקובלים.

אבל ש' מודה שפחדה מעצמה. ללא כללים מגבילים, חשבה, מי יודע לאן תגיע. "בהתחלה חשבתי שאפרוק כל עול ואהיה מאושרת. אבל הרגשתי ואקום נוראי. הבנתי שאין בזה משמעות. ולכן חיפשתי רוחניות אלטרנטיווית". היום היא משתתפת בסדנה העוסקת בנשיות ומיתוסים. יש לה רעיון להקים מרכז לנשים חרדיות שיחשוף אותן למודעות עצמית. "הנשים הן אלה שנושאות את לומדי התורה על הכתפיים, יולדות ילדים - ומעבירות לדור הבא את הטירוף הזה של ללדת ילדים ולגדל אותם לתורה. כולם בחברה הזו חיים לדור הבא, לא בשביל עצמם".

גם "היושב על הגדר" מלהטט בין שני העולמות. "הרבה פעמים אני אומר לעצמי: אילו רק ידעו", אומר כותב הבלוג בשם זה באינטרנט. הפגישה אתו מתקיימת בבית קפה תל אביבי שבו הוא בן בית. הוא נינוח, חייכן ומעורה ביותר בהוויה החילונית. זה עתה חזר מאחת הגיחות שלו לסיני, מנהג שאימץ כשהוא מרגיש מחנק. בשנות ה-40 לחייו, כבר 15 שנים שהוא חילוני בתודעה בידיעת אשתו וילדיו. גם חלק מחבריו יודעים. הוא אומר שהוא אוהב את אשתו ולא רצה לפגוע בה. העלמת העין של סביבתו הקרובה מאפשרת לו לנהל את חייו בחופש יחסי.

בתחילת דרכו כאנוס רצה להכיר חילונים ולהבין איך הם חיים. "מה לימדו אותי שהחילונים עושים?" הוא צוחק, "יושבים ושותים בפאבים כל היום". במסגרת שיטוטיו הגיע למקום קטן שהיה מוסתר היטב מאחורי עציצים. הוא התקבל בחום והיה לאורח קבוע. בר אחר שהוא מלקוחותיו הקבועים הוא מקום המיועד לקהילה הלסבית. הוא נכנס לשם במקרה ורק אחרי חצי שנה הבחין שהרוב הגדול הן בחורות. מאז הוא מגדיר את עצמו כ"גיי פרנדלי". היום הוא מתגאה בידידות לסביות ורואה בכך מעין הצהרת עמדה, "להכיר אנשים שהם מוקצים בעיני החרדים". זה הסבר חלקי: הוא לא בטוח שהיה מרגיש כך בחברת הומואים. "איתן אני לא חושש שאתפתה לרומן", הוא מסביר. לפני שנים שם לעצמו סייג, שיעשה רק דברים שיוכל לספר עליהם לאשתו. בינתיים זה עובד.

"אנחנו חב"דניקים כמה דורות, ורק אני שובר את השושלת", הוא מספר. תמיד נחשב לבחור מבטיח, אחד המבריקים בישיבה. כמו כולם עסק בהחזרה בתשובה ועשה זאת בלהט אמיתי. פלס זוכר אותו מילדותו כטיפוס המעצבן שתמיד היה משתיק את הילדים בבית הכנסת.

אבל בסביבות גיל 30 התפקר. זה קרה בעקבות ההתפכחות שלו מהרבי מלובביץ'. מאלוהים התאכזב פחות. "כיום אני חושב על הרבי כעל אדם מהשורה. אולי היו לו יכולות אינטלקטואליות, אבל בטח שלא היה קדוש ולא משיח. אני נותן לו קרדיט בכך שאני חושב שהוא לא רצה באמת להיות משיח ושהחסידים דחקו אותו למקום הזה. אנשים הרי רוצים להאמין ויאמינו בכל דבר".

עד לפני כשנתיים התבסס הבלוג שלו על חוויותיו האישיות ונטף ביקורת על החברה החרדית. עד שיום אחד מישהו מאחוריו סינן בקנטרנות: "מה עם הבלוג שלך?" עוד באותו יום, בידיים רועדות, מחק את הבלוג כולו. אבל נשמות טובות דאגו להראות להוריו את הדברים ולגרום להם "צער גדול". כיום, תחת אותו שם, הוא כותב מעין אנקדוטות שהביקורת בהן מרומזת, אם בכלל. נדמה לו שהרבה ממכריו ממשיכים לקרוא את הבלוג, רק לא מודים בכך. באחד הפוסטים כתב משל על ניסוי בקופים שעברו התניה, שנמשלו הברור היה שהחרדים לא שואלים שאלות.

מעמדתו של היושב על הגדר לא נראית החברה החרדית באור מחמיא. "מכירה את 'דת ה'פאסשט נישט'? אם יראו חרדי גונב, משקר, זה בסדר. זה הגיוני. אבל אם יראו חרדי הולך עם כלב, זה לא מתאים, פאסשט נישט. מה פתאום שחרדי יילך עם כלב?" באופן אירוני הוא דווקא סלחן יותר בשנים האחרונות, ולמוסדות החסד והסיעו החרדיים נתונה כל הערכתו. "אם אין כלום, אין תורה מסיני, אז החרדים לא אמורים להיות מוסריים יותר, הם פשוט מתנהגים כמו כל בני האנוש. קצת מרמים לפעמים, מעגלים פינות".

הוא לא מסתיר את עמדותיו נגד המשיחיות, למשל בתנועת חב"ד, ונוהג להתווכח על כך עם האידיאולוגים שלה. "אני גורם מסוכן, אני הורס להם את המערכת מבפנים. אי אפשר לפטור את המקרה שלי ולהגיד שאני בעייתי, שאני הומו שלא יכול היה לממש את תשוקותיו בקהילה. אני נשוי, יש לי ילדים. ויש לי עמדה. אבל לא הייתי רוצה לסכן אותה עד כדי כך".

החיים הכפולים, הוא מספר, מחייבים להיות כל הזמן על המשמר. "כשאני בחברת חרדים ואני רוצה לשתות אני צריך לזכור למלמל ברכה. עם חילונים אני צריך לזכור לא לברך. בכל חברה צורת הדיבור וההתייחסות שונה".

סוכנים של שינוי

ל"יושב על הגדר" ולאנוסים אחרים סיפורים משעשעים על חילונים הנבוכים מהמפגש עמם. פעם כשהיושב הגיע למצעד האהבה בירושלים, אחד השומרים לא נתן לו לעבור. "זה לא בשבילך", אמר. בערב חג אחד הוא תפס טרמפ לתל אביב. הנהג לא האמין למראה עיניו. "קבל את זה, יש דברים מוזרים בעולם", הוא אמר לו. בעודם נוסעים בשתיקה כיבה פתאום הנהג את הרדיו. "מה קרה"? שאל היושב, והנהג ענה: "ספירת העומר". היושב מבין את הבלבול. "זה מפר את הסדר בעולם, בעיני החילונים אנחנו אחראים לדת היהודית ואסור לנו להיות משהו אחר".

הוא בוחן את החיים החילוניים בפכחון, ללא פנטסיות, מעריך את האוטונומיות של האני מעל לכל. "להיות חילוני זה להיות אתה. אין יישות או חברה חילונית. אם הייתי חי כחילוני, הייתי חי לעצמי, בשקט". בינתיים הוא חש שהחופש שלו בתוככי החברה החרדית עוד יגבר. "שבת אחת חזרנו מהבית כנסת ואשתי אמרה: 'שכחנו לכבות את האור במקרר'. לא אמרתי לה כלום, ניגשתי לכבות אותו. כל השנים אני נזהר לא להכשיל אותה, אני מתלבט בזה הרבה. זה היה כאילו היא מקבלת אותי כמו שאני. לא אכפת לי להיות גוי של שבת".

סיפור החיים של המרקדים בין העולמות מאיר תחום אפור של חיכוך והתמזגות בין שתי החברות, אומרת ברזילאי. "האנוסים הם ביטוי מוקצן של מהפכת ההתקרבות הנוכחית בין החברה החרדית והחילונית. מצב שבו כל חברה רוצה לשאול מהשנייה. החברה החילונית עם תנועות החזרה לארון הספרים היהודי, או התקרבות לדת. ואילו החברה החרדית בהתמקצעות שלה בתחומי דעת רבים שעד כה נחשבו מוקצים. בתהליך זה השוליים החברתיים מתרחבים".

בשוליים של החברה החרדית, היא מוסיפה, חיים כיום אנשים החשים חוסר נחת קיצוני ממה שקורה בחברה שלהם ומתפקדים בבלי דעת כסוכני שינוי. "כוחם של האנוסים הוא בעובדה שהם אנשי מפתח בחברה, לכן לחתרנות שלהם יש משמעות". היא מעריכה שככל שאפשרויות המימוש האישי בחברה החרדית יתרחבו, בעיקר במישור התעסוקתי אבל גם בתחומים אחרים, תתרחב תופעת האנוסים ואילו היציאה בשאלה המסורתית תצטמצם.

בעוד כמה שנים הדור המבוגר של האנוסים יסיימו לחתן את הילדים. האם ינצלו את הפתח וייצאו או יעדיפו להזדקן בחברה החרדית? נ' מחייך את חיוכו המבויש. נראה שהוא כבר אסיר מרצון ומפקפק בכך שיחיה אי פעם במקום אחר. "אבל אלוהים גדול", הוא אומר.



לייזר פלס. עשרות יצרו קשר מאז שייסד את הפורום "יוצאים בשאלה"


שרית ברזילאי. בעיני הם אמיצים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו