בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היסטוריה: הרב מצגר ישב לראשונה בבין הדין

על פי החוק נהפך הרב הראשי האשכנזי יונה מצגר, עם היבחרו, לחבר בבית הדין הרבני הגדול, אף שאין לו כשירות לכהן אפילו כדיין אזורי. בהוראת פוסק ההלכה הרב אלישיב, סירבו שאר הדיינים במשך שנה לשבת אתו באותו הרכב. עכשיו הפך אלישיב את הוראתו ואף מינה למצגר דיין חונך. בעוד ארבע שנים הוא ימונה לנשיא בית הדין הגדול

תגובות

בחלוף שנה מאז נבחר לרב הראשי האשכנזי, ישב הרב יונה מצגר לראשונה, ביום רביעי שעבר, בראש הרכב של בית הדין הרבני הגדול. "למיטב זיכרוני, לא היה תקדים כזה, שרב ראשי לא ישב בבית הדין במשך שנה מאז נבחר", אומר הרב אלי בן-דהאן, מנהל בתי הדין הרבניים.

מדוע בעצם?

"לא סוד הוא, שהרב לא שימש מעולם כדיין בבית הדין האזורי, וקשה הקפיצה לערכאה הגבוהה ביותר".

האם סיבה נוספת היא ששאר הדיינים סירבו לשבת אתו בהרכב?

"גם זה נכון".

ומה קרה עכשיו?

"נמצאו שניים שהסכימו".

החוק קובע, שהרב הראשי משמש אוטומטית כדיין בבית הדין הגדול, גם אם לא הוסמך לשמש כדיין. יתר על כן, החוק מחלק בין שני הרבנים הראשיים את נשיאות בית הדין הרבני הגדול ברוטציה, במשך עשר שנות כהונתם. השניים, הרב הספרדי שלמה עמר, והאשכנזי מצגר, התחילו את כהונתם ב-14.4.2003. על פי החלוקה ביניהם, עמר משמש בחמש השנים הראשונות כנשיא בית הדין. על פי החוק, כאשר הרב הראשי השני, מצגר, יישב בתקופה זו כדיין, הוא ישמש כראש הרכב.

אלא שבמשך כל השנה הראשונה מצגר לא ישב כדיין. מדוע? משום שכך פסק מנהיג "דגל התורה", הרב יוסף שלום אלישיב, שהוא הסמכות ההלכתית העליונה בציבור החרדי האשכנזי. להחלטה שלו אין אמנם כוח מחייב לכל הדיינים, אולם הם שיתפו פעולה וסירבו לשבת עם מצגר. אבל באחרונה שינה אלישיב את דעתו ואף הורה לשני נאמניו בבית הדין, חגי איזירר ואברהם שרמן, לשבת עם מצגר. נטען, שהוא אף מינה את הרב חיים צימבליסט, לשעבר דיין בבית הדין הרבני הגדול, כחונך למצגר. צימבליסט עצמו אמר שלא יהיה חונך, אלא יענה לשאלות של מצגר, כמו שהוא עונה לכולם.

לסיפור המביך הזה יש היסטוריה שערורייתית, שמלווה את המרוץ של מצגר לצמרת הממסד הרבני. זהו מרוץ עתיר מאבקים משפטיים, בחישות של גדולי הדור וכותרות צהובות בעיתונים, שמתנהל בין האמביציה הלוהטת של מצגר לבין חוסר ההערכה המשווע של רבים מעמיתיו הרבנים לכישוריו. האמביציה ניצחה אמנם, אבל באורח פרדוקסלי, ייתכן שדווקא חוסר ההערכה תרם לתמיכתו של אלישיב במינוי. אותו אלישיב, שאחר כך אסר לשבת עם מצגר בדין. הסיבות של אלישיב לתמיכה במועמדותו של מצגר הן בגדר תעלומה, אם כי לא חסרות השערות בעניין זה, שיובאו בהמשך.

שבוע לאחר בחירתו של מצגר לרב ראשי שיגר פרופ' אשר מעוז, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, חוות דעת ליועץ המשפטי לממשלה, שבה עירער על הבחירה במצגר ועל ההליך כולו. "לא ייתכן", כתב מעוז, "כי מי שאינו כשיר לכהן כדיין בערכאה נמוכה יתמנה לראש מערכת בתי הדין, מעצם היבחרו לתפקיד הרב הראשי. דומה הדבר למינויו לכהונת נשיא בית המשפט העליון של מי שאינו כשיר להתמנות לשופט תעבורה". ומסיים מעוז: "הנני פונה אליך כי תקבע שהרב מצגר נעדר כשירות לכהן כדיין ולפיכך אין הוא כשיר לשמש כנשיא בית הדין הרבני הגדול, או אף לשבת בדין".

חוות דעת זו, וחוות דעת נוספת של פרופ' פנחס שיפמן, משפטן מהאוניברסיטה העברית, צורפו לעתירה לבג"ץ שהגיש רואה החשבון יעקב ורקר לאחר בחירתו של מצגר בבקשה לפסול אותה. בצד הנימוקים המשפטיים הזכיר ורקר בעתירה תלונות רבות נגד מצגר, חלקן בעלות אופי פלילי. שופטי בג"ץ הביעו אי-נחת מהמצב הקיים של חוסר הפרדה בין תפקיד הרב הראשי לבין תפקיד נשיא בית הדין הרבני, אבל הכשירו את המינוי. הפסיקה הזאת היתה האחרונה והחשובה, גם אם לא היחידה, במאבק של מצגר.

כתובות מוכנות מראש

ראשיתו של המאבק ב-1990, כשמצגר קיבל תעודת כושר לשמש כרב עיר, אולם הוא לא כיהן בתפקיד. כשביקש ב-1995 לחדש את התעודה התנה זאת הרב הראשי אז, ישראל מאיר לאו, בכך שינקוב בשם העיר שברצונו להתמודד בה על הכהונה. מצגר, שהבין כנראה שהתנאי נועד לחסום את דרכו לרבנות תל אביב, נקב בשמה של נהריה, אבל לא התמודד בה. מועצת הרבנות הראשית לא הסתפקה בכך ויצרה הבחנה חדשה בין תעודת כושר לרב של "עיר גדולה" לבין כושר לרב של "עיר סתם". מצגר לא השלים עם הגזירה וביקש את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. במאי 1996 קבע המשנה ליועץ המשפטי אז, מני מזוז, בחוות דעתו, ש"מועצת הרבנות הראשית אינה מוסמכת לקבוע הגבלות בתעודות הכשירות שהיא מעניקה לעניין מקום הכהונה, בין עיר 'סתם' לבין 'עיר גדולה'".

מועצת הרבנות סירבה לקבל את חוות הדעת ודבקה בהבחנתה. בשלב הזה הוגשה העתירה הראשונה לבג"ץ, על ידי כמה ממתנגדיו של מצגר, נגד הרכבו של הגוף הבוחר את הרב הראשי האשכנזי לתל אביב, מחשש שהוא יבחר במצגר. במארס 1998 הכשיר בג"ץ את ההרכב, אולם בית הדין הרבני האזורי בתל אביב פסל אותו והוציא פסק הלכה, שלפיו "אין הגוף הבוחר תואם דעת תורה". מועצת הרבנות הראשית אף הורתה לוועדת הבחירות להתעלם מבג"ץ ולהעדיף את הפסק הרבני. ביולי 1998 עתר מצגר לבג"ץ וביקש לבטל את החלטת מועצת הרבנות הראשית. בג"ץ קיבל את העתירה, ובעקבות זאת הסירו מרבית הרבנים את מועמדותם. מצגר תבע לקיים את הבחירות בגוף שאושר בידי בג"ץ, אולם הבחירות לא קוימו.

מתנגדיו של מצגר הגיבו במבול של תלונות אישיות, בעיקר על "זיוף כתובות". נטען, שמצגר פעל כקבלן חתונות, שהיה מעמיד כמה חופות בכל ערב, וכדי לזרז את ההליך הוא היה מגיע לחתונות עם כתובות חתומות מראש. הסוגיה נדונה בפני ועדת שימוע בראשות הרב הראשי אז, אליהו בקשי-דורון.

"נתבקשתי לסיים החקירות והדיונים", כתב בקשי-דורון במכתב לחברי מועצת הרבנות הראשית באפריל 2003, "תוך הבטחה שהרב (מצגר, מ"ג) לא יגיש מועמדותו לרבנות בתל אביב. בכדי למנוע חילול ה' ופרסומים שלא לצורך, הסכמתי להצעה (...) לא עלה בדעתי שתהא לרב הנ"ל חוצפה להגיש מועמדות לתפקיד לרב ראשי לישראל לאחר התחייבותו שלא להגיש מועמדות לרב העיר ת"א". היום מסרב בקשי-דורון להרחיב את הדיבור בנושא. "זה אבסורד שהוא יושב כראש הרכב בבית הדין הרבני הגדול למרות שלא ישב אף פעם כדיין", אמר, "אבל בג"ץ פסק (בעתירת ורקר. מ"ג), ושיבושם לו".

הרב היה עסוק

כך, מי שלא רצה את מצגר בתל אביב קיבל אותו כרב ראשי לישראל, כאב בית דין בבית הדין הרבני הגדול וכנשיאו בעוד ארבע שנים. מצגר, בתשובתו לבג"ץ, טען, ש"החוק מבטיח כי לא ייבחר לתפקיד הרב הראשי אדם שהוא הדיוט גמור בהלכה, אלא אך ורק אדם בעל ידע מתאים" והביא כדוגמה רבנים כבקשי-דורון ולאו, שנבחרו לתפקידי רב עיר ואף לכהונה של רב ראשי לישראל בלי שהיתה בידם תעודת כשירות לדיינות. ההבדל הוא, שהשניים המוזכרים כיהנו כרבני ערים גדולות וצברו ניסיון בבית הדין האיזורי שם. מצגר נטה בעבר להתהדר כ"הרב של צפון תל אביב", אבל פורמלית אין דבר כזה.

על רקע זה תמוהה תמיכתו של אלישיב במינוי של מצגר. בחוגים הבקיאים בפוליטיקה החרדית הושמעו שלוש השערות בעניין זה. הראשונה, צינית למדי, היא, כי אלישיב השתמש במינוי כדי להפגין זלזול במעמד הרבנות ובית הדין הרבני. ההשערה השנייה היא, שהמינוי נעשה דווקא כדי לקדם פסיקות מחמירות, כפי שמפרט מעוז בחוות דעתו: "החשש הוא, כי דיין - קל וחומר נשיא בית הדין הרבני הגדול - שמעמדו ההלכתי אינו מקובל, ייטה לקיצוניות בפסיקתו כדי להתקבל על חוגים חרדיים". ההשערה השלישית רומזת לאינטרסים כלכליים, שכן הרבנות מחלקת ג'ובים ומכריעה בענייני כשרות ושמיטה. לרב עובדיה יוסף וכן למקורבו של אלישיב הרב יוסף אפרתי יש חברות לייבוא ירקות בשנת שמיטה. ייתכן שאלישיב העדיף שבראש הרבנות יעמוד אדם כמצגר שקל יהיה לתמרנו, גם בגלל מעמדו התורני הנחות וגם מפני שהוא חייב את מינויו לאלישיב.

הטענות הללו נידחו בתשובה שניסח ליבאי לבג"ץ בעבור מצגר: "אין שמץ של אמת בטענה כאילו תמיכתם ניתנה לו בעבור טובות הנאה שיקבלו ממנו. אין שחר לטענה שהתחייב שרבנים אחרים יכתיבו לו פסקי דין". אולם אלישיב בכל זאת לא הלך עד הסוף עם המינוי. הוא תמך בבחירתו של מצגר לרב ראשי, אבל הטיל וטו על ישיבתו כדיין בבית הדין הרבני הגדול. הווטו הזה הוסר רק בשבוע שעבר, כשאלישיב כפה על שני נאמניו בבית הדין להצטרף למצגר להרכב. התיק הראשון שנפל בחלקו של ההרכב מצגר-איזירר-שרמן הוא תיק מסובך, של שחרור מעגינות של בת לאחת ממשפחות הרבנים המכובדות ביותר. אין ספק, שמצגר הוא יחיד בדורו מבחינה זאת שהתיק הראשון שלו, ועוד כאב בית דין רבני גדול, הוא מהמורכבים שבנמצא. בשביל כל אחד אחר זוהי פסגה בקריירה השיפוטית. בשביל מצגר זוהי תחילתה.

ראש לשכת הרב הראשי מצגר, מאיר רוזנטל, הכחיש בתגובה את סירובם של הדיינים לשבת עם מצגר בהרכב. לשאלה, מדוע איפוא עד כה הוא לא ישב בהרכב, אמר רוזנטל, כי השבעת הרבנים הראשיים התקיימה בקיץ האחרון, ומיד לאחר מכן היתה פגרה בבתי הדין. לדבריו, בשלהי הפגרה פרץ המשבר בשירותי הדת והרבנויות בארץ "ומטבע הדברים, מתוקף אחריותו, עסוק היה הרב הראשי מצגר בעניין המשבר המסכן את קיום שירותי הדת ורבנות בישראל". רוזנטל הוסיף, כי "כאב בית דין בבית הדין הרבני הגדול הוא היה צריך להמתין לתיקים חדשים, אשר לא נדונו בעבר בבית הדין הרבני הגדול".



הרב הראשי האשכנזי יונה מצגר. נמצאו שני דיינים שהסכימו לשבת בהרכב שלו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו