טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש לישראל רשות שנייה לפיתוח אמצעי לחימה. קוראים לה הטכניון

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 הקימה קבוצת חוקרים בטכניון את "המרכז למדע וטכנולוגיה של הביטחון", שמחפש תשובות לאיומי הטרור על העורף. המרכז החדש העמיק את המעורבות המסורתית של הטכניון בפיתוח אמצעי לחימה. בין ההמצאות החדשות: מתקן לאיתור חומר נפץ מתוצרת בית וערכה לזיהוי אנתרקס. בפיתוח: ננו-מזל"טים שמחקים את זרעי הסביון ואפוד עמיד במיוחד עשוי בטון

תגובות

הבשורה הגדולה במלחמה בטרור הפלשתיני והבינלאומי עשויה לצאת ממעבדות הפקולטה לכימיה של הטכניון בחיפה. אם ניסויים המתבצעים במעבדות הפקולטה יעלו יפה, יהיה בעתיד הלא רחוק בידי כוחות הביטחון הישראליים מענה יעיל כדי להתמודד עם חגורות נפץ שנושאים מתאבדים פלשתינאים. דיקאן הפקולטה, פרופ' אהוד קינן, מדבר על פריצת דרך טכנולוגית. "יש דברים שהם עדיין סודיים, אבל אנחנו בוחנים דרכים מקוריות להתמודד עם חומר נפץ מאוד לא שגרתי, שמיוצר במעבדות של ארגוני הטרור הפלשתיניים". את המידע שבידו חלק פרופ' קינן עם ארגון הגג האמריקאי לטכנולוגיה ביטחונית, TSWG, המאגד בתוכו כ-80 ארגונים המתמחים בביטחון וביניהם הסי-איי-אי, האף-בי-איי, הארגון לביטחון התעופה והרשות לאלכוהול וטבק. בימים אלה מכין ארגון הגג מכרז לחברות אמריקאיות, לייצור מתקן לפי אב-טיפוס שפיתח פרופ' קינן ושבאמצעותו יהיה אפשר לזהות את חומר הנפץ.

ב-1986 נמצא מטען צינור שהניחו מחבלים בחברון, בקרבת מקום שבו התגוררו יהודים. חבלן משטרה שהוזעק למקום גילה חומר לבן בלתי מזוהה ליד המטען. לפתע התרחשה התפוצצות והחבלן נהרג. בחקירה התברר שחומר הנפץ הלבן, שגרם להתפוצצות, הוא Tri Acetone Tri Peroxide) TATP). זהו סוג של חומר נפץ המוכר מראשית המאה ה-20, אך היתה זו הפעם הראשונה שארגוני טרור השתמשו בו. מאז מתחקה אחריו פרופ' קינן.

אתרים באינטרנט מפרטים את הדרך הקלה להכנת TATP. את כל מה שנדרש להכנת התרכובת הכימית אפשר למצוא כמעט בכל בית: אציטון, מי חמצן ולימון. מהתרכובת הזאת נוצרות גבשושיות, שלאחר התייבשותן נהפכות לאבקה. זהו חומר נפץ מסוכן ביותר כי חיכוך קל עלול לגרום לפיצוצו. "העולם חשוף לחומר הזה ואנחנו עומדים חסרי אונים", אומר קינן. "אם מישהו רוצה להוריד מטוס בואינג 747, אף אחד לא יעצור אותו. וגורמי הביטחון יודעים את זה".

העובדה שה-TATP מתפוצץ בקלות היא הסיבה לתאונות העבודה הרבות במעבדות הפיראטיות שהקימו הפלשתינאים. במאמר שיתפרסם בקרוב בכתב עת מדעי לכימיה יפרט פרופ' קינן את דרך פעולתו של חומר הנפץ. מתברר כי בעת פיצוץ ה-TATP נהפכת כל מולקולה של חומר מוצק לארבע מולקולות של גז. המשמעות היא שבבת אחת (בתוך מיקרו שנייה) נוצר נפח אדיר של גז, וזה מה שגורם לפיצוץ. רוב הגלאים לזיהוי חומר נפץ עובדים על קבוצת חומרים כימיים ספציפית (קבוצת ניטרו), שנמצאת בכל חומרי הנפץ. אנחנו פיתחנו מתקן ידני, המכונה Peroxide Explosives Tester) PET), שמזהה את ה-TATP. עכשיו אנחנו עובדים על פיתוח חיישן לגילוי מראש של חומר הנפץ".

"חסרה הנהגה ממשלתית"

מאז התקפות הטרור בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001, החלה התעוררות בטכניון. קבוצת חוקרים התארגנה כדי למצוא מענה טכנולוגי לאיומי הטרור על העורף. תוצאת ההתארגנות היתה הקמתו של גוף חדש, "המרכז למדע וטכנולוגיה של הביטחון". יוזם המרכז והעומד בראשו, פרופ' אבי מרמור מהפקולטה להנדסה כימית, סבור שאין די בכך ומציע שישראל תלמד מארצות הברית: "האמריקאים הקימו את המשרד לביטחון המדינה (DHS), המאחד אין-ספור ארגונים ורשויות רבות כדי שתהיה להם ראייה אסטרטגית. הם עוסקים בהגנה אזרחית. רק חלק מהאמצעים חופפים נושאים צבאיים. אנחנו בישראל לא התארגנו לנושא הזה".

אחד המכשולים מול מציאת תשובות טכנולוגיות לאיומים שמציב הטרור הפלשתיני קשור להיערכות הארגונית של הרשויות בישראל העוסקות בהגנת העורף. הפיקוד על העורף נמצא בידי מערכת הביטחון, אבל מערכת זו שבידיה נמצאים התקציבים הגדולים אחראית רק על פיתוח אמצעי לחימה צבאיים, ולא על פיתוח אמצעים החיוניים להגנה אזרחית. מרמור: "מי שצריך להיות האינטגרטור הלאומי בישראל לטרור הוא המטה ללוחמה בטרור (לוט"ר), שנמצא במועצה לביטחון לאומי. אבל ללוט"ר אין אמצעים ותקציבים לפיתוח טכנולוגיות לגילוי וזיהוי של מחבלים או לאיתור חומרי נפץ. מה שחסר זה הנהגה ברמה ממשלתית. לפי דעתי, זה צריך להיות בראשות ראש הממשלה". פרופ' קינן: "הצרה בישראל היא שיש מעט מאוד מחקר מתוכנן לפתרון בעיות ארוכות טווח. אנשים מתחלפים כל הזמן. הבעיה היא לא רק משרד הביטחון. זה גם השב"כ והמשטרה. הכל נעשה כאן באווירה של חירום. ניסיתי להסביר לאמריקאים את האופי הישראלי. אנחנו יכולים לעבוד רק תחת לחץ. כשאין לחץ, לא עובדים".

פרופ' מרמור סבור שהבעיה אינה רק כספית. ביוזמת המרכז כבר קמו קרנות של תורמים פרטיים, המעניקות מענקי מחקר לחוקרים מהטכניון ומחוצה לו, כדי שיפתחו אמצעים נגד הטרור ולהגנת העורף. עד כה גויסו תרומות בכ-350 אלף דולר. מרמור: "כסף הוא תנאי הכרחי. אבל אני מאמין בסיעור מוחות. בהפריה הדדית שמולידה רעיונות. אני מבטיח לך שלכל רעיון טוב יימצא גם הכסף. כך הבטיחו לי גם במשרד הביטחון".

החוקרים בטכניון מקיימים באמצעות המרכז מפגשים עם מדענים ואנשי מחקר מהתעשיות הביטחוניות. מרמור עצמו הוא בין היזמים של פרויקט, שאותו הניעו "אלביט מערכות", "נייס", "איי-סי-טי-אס" ואיש העסקים אריה רייכמן, בתוספת מימון ממשרד התעשייה והמסחר, לאבטחת נמל התעופה בן-גוריון. "החזון", הוא אומר, "הוא לגלות חשודים מטווח רחוק ולבצע פעולת עקיבה בלתי טורדנית באמצעות מצלמות וידיאו וחיישנים".

מזל"ט מסיבי טיטניום

ערכה לגילוי אנתרקס: המאמץ המיוחד שעושים בטכניון בחיפוש אחר מענה לאיומי הטרור ונשק להשמדה המונית התפשט גם לפקולטה לפיסיקה. הפיסיקאים פרופ' אורי סיון וארז בראון והכימאי יואב איישן, המתמחים בננו-טכנולוגיה, הצליחו לפתח ערכה לגילוי מולקולות ד-נ-א וחלבונים בתמיסה. זכויות השימוש בהמצאה שלהם נמכרו לחברה האמריקאית Nano Technology Integrated, המשתמשת בטכנולוגיה הזאת לגילוי חיידק האנתרקס.

בזכות הפתרון שמצאו לא צריך לבצע תרביות ולהמתין עד שהאורגניזמים יגדלו. כך חוסכים זמן, מצרך יקר וחשוב במקרה של מתקפה ביולוגית - כשקיים צורך לזהות את מחולל המגיפה כדי לחסן את האוכלוסייה במהירות. על ההמצאה של חוקרי הטכניון נרשמה סדרה של פטנטים בחו"ל.

מיגון לאנשים ולמבנים: באחד האגפים בקומת הקרקע של המכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון פועלת מעבדה לחקר מבנים מוגנים. במרכז המעבדה מוצב סימולטור, מעין תותח, פרי פיתוח של מהנדסי הטכניון. התותח, היורה קליעים מיוחדים בעלי קוטר גדול, נבנה לצורך בחינה של רמת העמידות והחוזק של סוגי בטון. במעבדה הזאת, אומר ראש המכון, פרופ' דוד ינקלבסקי, הצליחו החוקרים ליצור דור חדש של בטון, שיש לו כושר עצירה טוב יותר של טילים וקליעי פגזים. את המידע הזה חולקים מהנדסי המכון עם מחלקת המיגון של פיקוד העורף ועם מרכזי הבינוי של צה"ל. בפיקוד אחראים על בניית מרחבים מוגנים דירתיים (ממ"דים) ומרכזי הבינוי אחראים על בניית מוצבי צה"ל לאורך הגבול.

המכון מעורב בפיתוח קונצפטואלי של תקנים לתכנון מקלטים ומבנים אחרים האמורים להיות עמידים בפני השפעות של הדף ורסס. בשנות ה-90 היה המכון שותף לסדרת ניסויים, שבוצעו עם פיקוד העורף ועם גורמי ביטחון אמריקאיים, לבחינת ההשפעות של פיצוץ (דמוי טיל סקאד) סמוך למבני מגורים או בהם ממש. על בסיס המידע המקצועי שהצטבר במכון נקבע סוג הבטון שבו השתמשו בבניית מוצבי צה"ל החדשים לאורך הגבול עם לבנון. המכון מעורב בדרישות מבצעיות הנדונות לקראת היערכות בקו התפר לאורך גדר ההפרדה. בעיה עלולה להתעורר בעיקר בשטחים אורבניים. פרופ' ינקלבסקי: "היום אנחנו נכנסים למחקר של אלמנטים דקי דופן, שמסוגלים לעצור ביעילות ירי מנשק קל על שכונות מגורים. זהו שלב של פיתוח ראשוני. אולי גם נפתח אלמנטים ניידים בעזרת פאנלים דקים, שעשויים על בסיס של בטון".

הרעיון הנבחן כעת במכון הוא פיתוח אפודי מגן ללוחמי חי"ר שיהיו עשויים מפלטות בטון במקום האלמנט הקרמי. ינקלבסקי מונה את היתרונות: עלות הייצור של פנלים מבטון נמוכה מזו של פנלים קרמיים; מהניסיון בשדה הקרב התברר שאלמנט קרמי שנפגע מתרסק ויוצא מכלל שימוש, בעוד אלמנט מבטון ישמור על שלמות ולא יתפרק. כאשר יסתיימו הניסויים למציאת התרכובת שממנה ייוצר אלמנט בטון שיעצור קליעים, תהיה זו פריצת דרך בתחום המיגון האישי.

אימוץ שיטות מן החי והצומח: קבוצה של שמונה חוקרים מכונה "אנשי סיירת הטכניון". אלה שמונה פרופסורים מתחומים שונים, שהנהלת הטכניון הסכימה כי יקדישו את כל זמנם ומרצם להעלאת רעיונות שבאמצעותם ניתן לפתח טכנולוגיות ייחודיות. אחד מחברי הקבוצה, פרופ' דני וייס מהפקולטה להנדסה אווירונאוטית, מחפש השראה בטבע לפיתוח טכנולוגיות צבאיות. "הרבה שנים אני בוחן את הטבע כדי ללמוד על כל מיני תופעות בקרב החי והצומח, שניתן ליישם אותן בחיי היום-יום", הוא אומר.

שאלה שנבחנה עם התעשייה הצבאית (תעש) היתה אם ייתכן שלמטרות תקיפה מסוימות מוטב לבנות ראש טיל שצורתו אינה צורת עיגול, אלה צורה אחרת. פרופ' וייס: "מצאנו שיש דג, שתצורת סנפיריו מביאה לכך שכשהוא תוקף, הוא נמצא בזווית קטנה ביחס לכיוון המטרה שאליה הוא נע. גילינו שבזכות תצורת הסנפירים שלו הוא מייצר מערבולות במים, שמעניקות לו עוצמה נוספת המאפשרת להגדיל את העילוי שלו ולצוד את הטרף. גוף עגול לא מייצר כוחות". על בסיס המחקר שעשו פרופ' וייס ואנשי צוותו על אותו ההדג פותח, במפעל "גבעון" של תעש, דור חדש של טילי הטעיה, בעלי כנפונים, המסוגלים לשבש פעולה של טילים תוקפים.

בשנה שעבר הוצג לפני ראש הממשלה אריאל שרון מודל של ננו-מזל"ט (מטוס זעיר ביותר ללא טייס) ללא מנוע, שפיתחו פרופ' וייס ואנשיו. המזל"ט נבנה לפי עקרון המעוף של זרעי פרח הסביון. "סביון סבא" מייצר אלפי זרעים המתעופפים ברוח, כל אחד באורך של 6-5 מ"מ. המעקב אחריהם לימד שצורתם כמטרייה שהתהפכה ברוח. כנפי הזרעים עשויות נימים דקיקים, עם מרווחים ביניהם, שיוצרים את תנועת האוויר לצורך מעופם. עובי כל סיב הוא שליש מיקרון, דק יותר משערה של אדם. על בסיס הרעיון הזה פותח הננו-מזל"ט. לצורך הניסויים נבנה מודל מוגדל פי 50. את סיבי זרע הסביון החליפו סיבים פולימריים. בשלב הבא פותחו סיבים חזקים יותר, מטיטניום, במשקל עשירית המיליגרם. התוצאות הפתיעו את כולם. הוכח כי ניתן לבנות ננו-מזל"ט ללא מנוע, המסוגל להתרומם לגובה של 100 מטרים.

פרופ' וייס סבור כי הננו-מזל"ט יכול לשמש לכמה מטרות. אחת מהן: לשגר נחיל של ננו-מזל"טים מתוך מחסנית של רובה רימונים לאזור מוכה גזים, ובאמצעותם לזהות את סוג הגז. כשיבוא במגע עם הגז ישנה המזל"ט את צבעו, וכך יהיה אפשר לקבל תמונה חזותית של גבולות ענן הגז. הודות למשקלם הקל ינועו המזל"טים עם הרוח, כמו ענן הגז, וכך יהיה אפשר לקבוע בכל עת מהו רדיוס הסכנה. זהו פתרון גם למקרה של תקלה במכלית גז, המתרחשת באחד מכבישי הארץ.

ערש התעשייה האווירית

בחודש מאי השנה יציין הטכניון 80 שנה להקמתו. שניים מנשיאיו היו אנשי צבא לשעבר: הרמטכ"ל הראשון יעקב דורי, שכיהן כנשיא הטכניון מ-1951 במשך כ-14 שנים, והאלוף בדימוס עמוס חורב, שכיהן בתפקיד מ-1973 במשך תשע שנים כנשיא הטכניון. חורב אומר כי "התרומה הכי גדולה של הטכניון לביטחון המדינה היא המהנדסים שיצאו מתוכו". מדובר בכ-800 מהנדסים בוגרים עד קום המדינה, וכ-60 אלף נוספים מאז ועד היום.

למהפכה בטכניון, שהתחוללה בתקופת כהונתו של דורי כנשיא, אחראי סגנו אז, פרופ' סידני גולדסטין. גולדסטין היה מדען בעל שם עולמי במתמטיקה יישומית. הוא לימד באוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה והיה ממניחי היסודות של ההנדסה האווירונאוטית. בשנת 1950 הוא הדהים את עולם האקדמיה באנגליה כשהודיע על החלטתו לעלות לישראל מטעמים ציוניים ולהצטרף לסגל האקדמי של הטכניון.

פרופ' יוסף (יוז'י) זינגר, לימים נשיא הטכניון, אומר כי גולדסטין טען שתפישת הטכניון כבית ספר טכני גבוה, שהתבססה על המורשת הגרמנית-הרוסית, היתה מיושנת. הוא טען כי לימודי ההנדסה צריכים לשלב הרבה יותר לימודי מדעים. בתקופתו עוצבה תוכנית הלימודים לפי התפישה האמריקאית. המודל שראה לנגד עיניו היה המכונים הטכנולוגיים של מסצ'וסטס (MIT) וקליפורניה (CALTECH).

עם הקמת צה"ל נוצר קשר מיוחד בינו לבין הטכניון. חורב: "הטכניון פתח קורסים שהיו בתחום ההתעניינות של צה"ל. למשל, קורס לחומרי נפץ. כקצין חימוש ראשי עודדתי סטודנטים לעשות עבודות מחקר בתחומים שעיניינו אותנו. למשל, על השפעת זיהום האבק על חיי מנועי הטנקים. כשהגעתי לחיל לא היו לנו מהנדסים. משה דיין, שהיה הרמטכ"ל, איפשר לי לקבל בוגרי טכניון כעתודאים. מהם יצאו המהנדסים שפיתחו מאוחר יותר את טנק המרכבה. כשעמנואל (מנס) פרת עמד בראש הצוות שהקים את הכור הגרעיני בדימונה, הוא גייס מהנדסים בוגרי הטכניון למשימה".

בישיבה של הוועד המנהל של הטכניון שהתקיימה ב-1952 הגיבו בתדהמה כשפרופ' גולדסטין הודיע, שהבניין הראשון בקרית הטכניון החדשה על הכרמל מיועד לפקולטה להנדסה אווירונאוטית. מי צריך מהנדסי אווירונאוטיקה, שאל בלעג אחד החברים, האם למדינת ישראל יש כוונה לבנות מטוסים? שנתיים מאוחר יותר, בהתאם לתכנון, נפתח המחזור הראשון של הפקולטה. משה ארנס, שעבד אז כמהנדס אווירונאוטיקה בחברה לייצור מנועי סילון בארה"ב, היה בין המהנדסים שנענו לפנייה לבוא ולשמש מורים. הוא לימד בפקולטה שמונה מחזורים.

בתחילת שנות ה-60 פרצה סערת המדענים הגרמנים, שגויסו על ידי נאצר לפיתוח תעשיית הטילים במצרים. ב-1962 פנה שמעון פרס, אז סגן שר הביטחון, ליעקב דורי כדי שיאפשר לארנס, נוסף על עבודתו בטכניון, לנהל את המאמץ ההנדסי לפיתוח טילים בתעשייה האווירית (תע"א). ארנס: "עד אז התע"א היתה מוסך לשיפוץ מטוסים. יחד עם התלמידים שלי, בוגרי הפקולטה, חוללנו את המהפכה בחברה". בין ראשוני הבוגרים שהצטרפו לתע"א היו דב רביב, שהיה אחראי על פיתוח משגר הלוויינים "שביט" ועל פיתוח הטיל "חץ", ועובדיה הררי, לימים ראש פרויקט הלביא וכיום המשנה למנכ"ל התע"א.

עד סוף שנות ה-60 הושלם בתע"א הפיתוח של כמה טילים וביניהם הטיל ים-ים "גבריאל". כמו כן הוכנה התשתית לייצור מטוסים עם השלמת הפיתוח של מטוסי "ערבה" וג'ט קומודור ותחילת הפיתוח של מטוסי קרב. ארנס: "אלמלא הקמת הפקולטה להנדסה אווירונאוטית לא היינו מגיעים לכך שיהיה במדינת ישראל ידע טכנולוגי להשתלת מנוע סילון אמריקאי במיראז' צרפתי ולהסבתו ל'כפיר'. אפשר לומר שהקמת הפקולטה הניחה את היסוד לתעשיית ההיי-טק בישראל".

בטקס שנערך בחודש פברואר השנה לציון יובל לפתיחת הפקולטה הוצב ברחבת הבניין, לציון האירוע, טיל "חץ" בממדיו האמיתיים - מתנת התע"א. "אפשר להגיד שהטכניון, באמצעות בוגריו, בעיקר מהפקולטה להנדסה אווירונאוטית, בנה את התעשייה האווירית", אומר פרופ' זינגר. "לכן אין זה מקרה שיום ההולדת ה-50 של התע"א ושל הפקולטה להנדסה אווירונאוטית קרובים כל כך".



פרופ' ינקלבסקי ליד הסימולטור לבחינת רמת העמידות והחוזק של סוגי בטון. "יצרנו דור חדש של בטון, שיש לו כושר עצירה טוב יותר של טילים ופגזים"


פרופ' וייס. מחפש השראה בטבע לפיתוח טכנולוגיות צבאיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות