"צריך לפרק את המינהל ולמכור את קרקעות המדינה" - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

"צריך לפרק את המינהל ולמכור את קרקעות המדינה"

אורי יוגב / המלים הרעות שיש לממונה הפורש של אגף התקציבים לומר על ההחמצות בחינוך, בבנקאות ובמינהל

אורי יוגב, הממונה הפורש של אגף התקציבים באוצר, לא מבחין בין מונופול למונופול. כולם רעים בעיניו. מלחמתו במונופולים היא כה יוקדת, עד שהוא טרח ונשאר בתפקיד יועץ מיוחד למשרד האוצר עוד חודשיים נוספים, על מנת להשלים את המו"מ על פירוק הנמלים. הוא מקווה להשלים את הטיפול במונופול הנמלים, לצד הצעדים שהאוצר יזם נגד תנובה, חברת החשמל, קוקה קולה ועוד. את הטיפול במונופול החשוב מכל, עם זאת, הוא לא הספיק לעשות, והוא משאיר זאת ליורשו בתפקיד - קובי הבר. "מינהל מקרקעי ישראל הוא מונופול, שפוגע בצרכנים", אומר יוגב, "צריך לפרק אותו, ולהעביר לבעלות פרטית את הקרקעות שבידי המינהל".

יוגב השלים קדנציה בת שנתיים בתפקיד ראש אגף תקציבים, שעמדה בסימן קיצוצים חסרי תקדים בתקציב. על כך, כנראה, הוא ייזכר. יוגב, עם זאת, מוצא את גולת הכותרת של התפקיד שמילא דווקא בתחום השינויים המבניים. זהו הנושא הקרוב ביותר ללבו, ושם הוא גם מצר על ההחמצות הגדולות ביותר שלו - השינויים שהושלמו רק חלקית, ואלה שעוד לא נעשו כלל.

"החזון שלנו", הוא אומר, "הוא העלאת רמת חיי האזרחים. היעדים להשגת החזון הם עידוד הצמיחה, חיזוק אוכלוסיות חלשות, ייעול המגזר הציבורי בתנאים של תקציב פוחת ופירוק מונופולים לטובת הצרכן". סיסמאות? ככל הנראה. אבל כמו שר האוצר, בנימין נתניהו, גם יוגב משוכנע באמיתות הססמאות שלו.

למשל, ייעול המגזר הציבורי בתקציב פוחת. "הבעיה הכי קשה בתקציב כל שנה", הוא מסביר, "היא הטייס האוטומטי. אותו רכיב של גידול אוטומטי בתקציב משנה לשנה בגלל הצמדות וגידול של האוכלוסייה. עיקרנו את זה מהשורש. עברנו לתקציב נומינלי, שאין בו יותר הצמדות למדד. שינינו את שיטת ההצמדה של הקצבאות למדד במקום לשכר הממוצע. הורדנו את קצבאות הילדים לאורך שנים, העברנו את עובדי המדינה - לרבות מערכת הביטחון - מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, דבר שיקטין לנו לאורך שנים את ההפרשות לפנסיה. העלנו את גיל הפרישה. ביטלנו את הגידול הטבעי במערכת החינוך ובמשרד הבריאות. קיצצנו בעובדי המגזר הציבורי. כל הדברים האלה עצרו למעשה את הגידול בטייס האוטומטי, ולכן גם יהיה קל ליישם את המעבר לחוק ההוצאה הפוחתת המגביל אותנו לגידול של 1% בלבד בהוצאה כל שנה. לדעתי, החוק יחייב קיצוץ של כמה מיליארדי שקלים בודדים בלבד בתקציב 2005".

למשל, עידוד הצמיחה באמצעות הפחתות מסים והרחבת בסיס המס - מיסוי עובדים זרים, הטלת מס על שוק ההון וכו'. "ציר הצמיחה", אומר יוגב, "הוא הקטנת הוצאות, הורדת מסים והחזר חוב. זה מגדיל את אמינות הממשלה. עשינו את כל אלה, ולכן יהיו לנו עכשיו שנתיים מצוינות למשק".

למשל, חיזוק אוכלוסיות חלשות באמצעות "רפורמה בשוק העבודה". כשהדברים יוצאים מפיו של יוגב הם נשמעים ציניים, ולא בכדי. יוגב הוביל את הקו הנוקשה באוצר נגד ההסתדרות במאבקי הנמלים והקטנת מצבת העובדים במגזר הציבורי, והוא גם חתום על הקיצוצים הנרחבים בקצבאות. דמות מופת בתחום הביטחון הסוציאלי, כלומר, הוא לא.

למרות זאת, יוגב משוכנע שדווקא הצעדים שהוביל יצילו את השכבות החלשות בישראל. "החזרנו אותם לשוק העבודה", הוא אומר, "קיצצנו את קצבאות הילדים, קיצצנו את קצבת הבטחת הכנסה. קשה הרבה יותר כיום לקבל דמי אבטלה וגם ההטבות הנלוות לקצבאות קוצצו. במקביל, הוצאנו 100 אלף עובדים זרים מישראל. כבר כיום רואים את הפירות של הצעדים האלה. לאנשים אין ברירה, הם חוזרים לעבוד - וזאת הדרך להיחלץ מהעוני".

כמעט. גם יוגב מודה כי בצעדים הללו אין די. השלמת הרפורמה בשוק העבודה, הוא אומר, מחייבת עוד את הפעלת תוכנית ויסקונסין - "התחום היחיד שהמדינה הגדילה בו תקציבים במידה ניכרת" - וכן השקעות בתחבורה. "זה שיש לנו פריפריה עם מוקדי אבטלה אף שאנחנו מדינה בגודל של העיר ניו יורק, זה אבסורד. כביש חוצה ישראל וההשקעות ברכבת אמורים לפתור את זה. אם כרמיאל ודימונה יהיו רחוקות שעה נסיעה מגוש דן, אז לא תהיה יותר סיבה לאבטלה בפריפריה בשעה שבמרכז זקוקים לעובדים".

ויש עוד מהלך נחוץ להשלמת הרפורמה בשוק העבודה. מהלך, שהוא אחת משלוש הרפורמות המבניות שיוגב מסמן כרפורמות הכרחיות - רפורמה בחינוך. השתיים האחרות הן רפורמה לשבירת מונופול הבנקים ורפורמה לשבירת מונופול מינהל מקרקעי ישראל.

אי אפשר שלא להתפלא למשמע הרשימה הקצרה של יוגב, בשעה שהשלטון המקומי בישראל עוד מתנהל כמו בימי האימפריה העותומנית, מערכת הבריאות סובלת מבעיות קשות והמינהל הציבורי רחוק מלהיות יעיל. "ברשויות המקומיות התחלנו את הטיפול, ולא השלמנו", הוא מסביר, "קיצצנו את מספר סגני הערים בחצי, הורדנו מועצות דתיות, הגדלנו את הבקרה, האחריות והשקיפות. נכון שצריך להשלים את המהלך של איחוד הרשויות, אבל זאת כבר אינה בעיה בוערת. גם מערכת הבריאות שלנו היא מערכת טובה, ויש בה עוד כמה בעיות נקודתיות של בתי חולים בבעלות ממשלתית שצריכים להימכר או לעבור לידי קופות החולים. לא על זה אני מדבר. אני מדבר על אותן נקודות בהן מדינת ישראל מפגרת שנות דור אחרי העולם. מקומות שתוקעים את התפתחות המשק, ושבהם ישראל יכולה ברפורמה פשוטה אחת להקפיץ את התשואה למשק. שם חייבים לפעול כי שם יש כשלי שוק בוערים".

החינוך, כאמור, מזוהה ע"י יוגב ככשל שוק כזה. "דו"ח שושני עשה כברת דרך חשובה, כשהוא מתקצב תלמידים בבתי ספר יסודיים על בסיס סוציו-אקונומי, ומעביר כפול כסף ויותר מתלמידים באזורים מבוססים לתלמידים באזורים חלשים. צריך להשלים את המהלך הזה עם חטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים. כלומר, לחייב את הרשויות המקומיות החזקות להעביר תקציבי ארנונה לרשויות חלשות".

כמי שדוגל בייעול המגזר הציבורי בתקציב פוחת, יוגב מסמן את תקציב משרד החינוך במרכז המטרה שלו. "יש לנו מערכת חינוך בלתי יעילה", הוא אומר, "כל קיצוץ שיבוצע בה, רק יסייע לחלשים - כי העשירים בכל מקרה קונים לעצמם חינוך פרטי". ברוח זו הוא מבקר גם את דו"ח דברת, על היותו דו"ח מתון מדי. "אני חושב שצריך ללכת בצורה מאוד קיצונית על ביטול ההסכמים הקיבוציים של המורים, ומתן גמישות מלאה למנהלי בתי הספר בשכירת מורים וברכישת שירותי הוראה מחברות פרטיות. פתאום נגלה שאפשר לקנות שירותי חינוך בחוץ בחצי מחיר, וברמה הרבה יותר גבוהה".

מונופול הבנקאות מזוהה ע"י יוגב ככשל שוק שני. הוא אמנם נמנע מלהיות מעורב ברפורמת שוק ההון המתרקמת במשרד האוצר, משיקולים של צינון במעבר למגזר הפרטי, אבל אינו מתאפק מלחוות דעה כי הבנקים הם מונופול שיש לטפל בו. "לעודד תחרות, להקטין חסמי מעבר, לחסום את הבנקים הגדולים ולעודד את הבנקים הקטנים", הוא אומר. הוא תומך בהפרדת קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים, בביטול כל העדפות המס לקופות הגמל ולקרנות ההשתלמות, ואף מביע עמדה קיצונית לפיה במקביל להפרדה ייאסר גם על הבנקים להפיץ את קרנות הנאמנות.

המונופול שבו הוא ממקד את עיקר תשומת הלב שלו, עם זאת, הוא מונופול הקרקעות הלאומי - מינהל מקרקעי ישראל, המחזיק בכ-93% מקרקעות המדינה. "זהו מונופול", הוא אומר, "שפוגע בצרכנים עם מחיר הקרקע הגבוה, ועם ביורוקרטיה מטורפת - שהיא גם פתח לשחיתות. חייבים לעשות שם מהפכה. אני הייתי סוגר את המינהל ומעביר את התפקידים שלו למשרד השיכון. גם משרד השיכון הוא אומנם גוף ביורוקרטי, אבל הוא יעיל בהרבה מהמינהל - ולפחות חסכתי כאן שכבה אחת של ביורוקרטיה. אפשר לבטל את מרבית האישורים הנדרשים בתחום הנדל"ן, ולהסתפק באישורים שמנפיקה הרשות המתכננת. במקביל, הייתי מפתח את כל נושא הבעלות הפרטית על הקרקעות. צריך למכור את קרקעות המינהל, ומשיגים בכך שתי מטרות: נפרדים לנצח מהאדם ומהביורוקרטיה הקשורה לקרקע שלו, וגם מאפשרים ליזמים ולעסקים קטנים להיות בעלי הקרקע עליה הם עובדים לצרכי קבלת אשראי ופיתוח העסק".

את שלוש רפורמות היסוד שהוא מאמין בהן - חינוך, בנקאות וקרקעות - יוגב כבר לא הספיק לעשות. הוא משאיר את העבודה ליורשיו, אבל הוא משוכנע כי הירושה אינה כבדה מדי. "היתרון הגדול של ביבי", הוא אומר, "זה שהמדיניות שלו במשרד האוצר מאוד ברורה ומובנית. יש לו שלושה עקרונות מנחים - פישוט המערכת, הקטנת המסים וצמצום הריכוזיות. אלו הם עקרונות שמהם נגזרים המון רפורמות, וברגע שהם כל כך ברורים - כל המערכת הממשלתית מחונכת כבר להביא תוכניות שיובילו לשם. זוהי מדיניות שגורמת למערכת לייצר רפורמות בעצמה".

"שברנו העבודה המאורגנת בישראל"

אם שואלים את יוגב מהו לדעתו ההישג הגדול ביותר שלו בתפקידו, הוא לא יהסס בבחירתו. יש הישג אחד שהוא לדעתו בבחינת מהפכה היסטורית, שמדינת ישראל תמשיך ותקטוף את פירותיה לאורך שנים. "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק", הוא אומר, "ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן - שבירת העבודה המאורגנת בישראל".

אם הדברים נשמעים קיצוניים, זה לא במקרה. לתפישתו של יוגב, העבודה המאורגנת היתה אחת "המשקולות הכי כבדות על המשק הישראלי". כך, על ארגוני המורים הוא אומר כי "חלק גדול מהבעיה במערכת החינוך זה ארגוני המורים. הוועדים הגדולים, השיתוק שהם יוצרים במערכת. הם מעודדים בינוניות וחוסר מקצועיות. כיום יש תמימות דעים, שצריך לעשות ניתוח שורש לגבי העבודה המאורגנת בחינוך".

הוועדים הגדולים לבדם, לדבריו, תקעו את המשק ישראלי בכך שלא איפשרו לקדם אף החלטה. ההיחלשות שלהם, שאת ניצניה הוא רואה בהצלחה של הרפורמה בפנסיה כמו בהצלחה לקדם שינויים מבניים במקורות וברשות הדואר, משחררת את המשק מכבליו.

לדבריו, אין עוד צורך בעבודה מאורגנת בישראל, מאחר שאת תפקידה ההיסטורי של העבודה המאורגנת - השמירה על זכויות העובד - לקחה על עצמה המדינה. "ההסתדרות הרי אינה דואגת לתופרות בירכא, או לעובדים המנוצלים בחברות כוח אדם. מי שדואג לאלה הוא החוק ורשת הביטחון הסוציאלי - שאת שניהם מספקת כיום המדינה. לכן, העבודה המאורגנת ירדה בעשורים האחרונים מ-70% מהמשק ל-20% בלבד. אם נצליח להוציא לפועל רפורמות בחינוך ובבנקאות, הרי שחלקה של העבודה הזו יירד כבר אל מתחת ל-20%".

להערכתו, לאחר שזה יקרה תתפתח בישראל עבודה מאורגנת מסוג חדש, מודרנית ופתוחה יותר. "זאת תהיה עבודה מאורגנת כמו שמקובלת בעולם, שדוגלת בשותפות של העובדים והמעסיקים, ולא מתייחסת אל המעסיקים כאל אויבים".


הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 כנופיות פשע עם "באדלה וגראבטה" חליפה ועניבה.  (לת) Yigal Cohen
  • 01:40
  • 09.11.13