זה לא סתם חומוס, זה הומוס - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

זה לא סתם חומוס, זה הומוס

אמריקה גילתה את החומוס. העיסה הסמיכה והשמנונית שנולדה במטבח העממי של המזרח התיכון, נהפכה בארצות הברית לממרח-מטבל ומוצעת במרכולים ובמעדניות האיכות, לפעמים אפילו כמעדן הבית. הבעיה היחידה היא איך, לעזאזל, מאייתים את זה

למעלה: מבחר אריזות של חומוס ממדף בסופרמרקט אמריקאי.
אחד היצרנים מציע גם מתכון לפיצה-פיתה עם חומוס

קחו למשל את ג'ואן נייתן, מחברת ספרי בישול הנחשבת כאן מומחית לאוכל מזרח תיכוני בכלל וישראלי בפרט. "כשהתחתנתי לפני 24 שנה", היא מספרת, "חיפשתי לעשות משהו אקזוטי לאורחים. אחד הדברים שעשינו היה חומוס, וזאת היתה הצלחה גדולה. היום לא הייתי עושה את זה אם הייתי מחפשת משהו אקזוטי. פעם כדי למצוא חומוס היית צריכה ללכת למסעדות מזרח תיכוניות קטנות בברוקלין או בקווינס. היום החומוס נמצא בכל מקום".

ואכן, החומוס, אותו מאכל מזרח תיכוני עממי, התאקלם סופית בארצות הברית ומככב במיטב המעדניות היוקרתיות. במנהטן אפשר למצוא אותו בכל המקומות שמציעים מאכלי איכות - זייבר'ס, סיטרלה, פיירוויי או ואל פודס. לפעמים זהו מוצר תעשייתי אמריקאי, לפעמים מוצר מיובא, גם מישראל, ולפעמים השף של החנות מכין אותו במו ידיו על תקן מעדן הבית.

בסאות ביץ' שבפלורידה, אחד ממקומות הבילוי היותר לוהטים של אנשים שהפרוטה מצויה בכיסם, מגישים את החומוס כמתאבן במלון דלנו המפורסם, זה שמדונה נהגה להתאכסן בו. במלון ריץ קלרטון החדש, שגם אליו מתנקזים עשירי אמריקה, מגישים חומוס במסעדה שליד הים, כמתאבן, בקערות קטנות. מי שמזמין סטייק אנטרקוט יקבל את מנת הבשר, מי היה מאמין, על מצע של באגט מרוח בחומוס.

נכון, במסעדות בערי השדה קשה יותר למצוא חומוס. ובכל זאת, שף שרוצה להיות מעודכן מכניס את החומוס לתפריט. בגריניץ' שבקונטיקט, עוד עיר של עשירים, מרחק חצי שעת נסיעה מניו יורק, יש מעדנייה משובחת ששמה או-דליס. השפית במקום מרבה להתקין מאכלים צרפתיים המותאמים לחיך האמריקאי. זה לא מפריע לה להכין במו ידיה חומוס, כאילו היה מאכל מקובל על שולחנו של לואי ה-16.

חומוס, מתברר, אוהבים גם באקדמיה. בעיר האוניברסיטאית הנובר בניו המפשייר, שם נמצאת אוניברסיטת דארתמות היוקרתית, יש סופרמרקט גדול ובו כעשרה סוגים שונים של חומוס. תעשייתי אמנם, אבל בכל זאת חומוס.

עשיר בחלבון

על פי הערכות של יצרנים, המכירות של חומוס תעשייתי בארצות הברית נעות בין 80 ל-100 מיליון דולר בשנה. במושגים אמריקאיים זה אולי לא הרבה, אבל מאחר שחומוס הוא מוצר זול מאוד, הנמכר במחיר ממוצע לצרכן של 3-2 דולרים לקופסה, מסתובבות בשוק הרבה מאוד קופסאות של חומוס. והשוק הזה גדל בהתמדה.

ברוס רובין מנהל את חברת "טרייב אוף טו שיקס" (בתרגום: שבט של שני שייחים) שבסיסה במסצ'וסטס, אחת מיצרניות החומוס הגדולות באמריקה. לדבריו, יש כיום בארצות הברית כ-75 חברות המייצרות חומוס; רובן אינן מתמחות בחומוס, אלא מייצרות סלטים, דגים מעושנים וממרחים שונים, וחומוס הוא אחד ממוצריהן (אגב, הסמל של החברה שונה לאחר הפיגוע במגדלי התאומים. הבעלים החליטו להצניע את המלים "של שני שייחים" מחשש שיפגעו במכירות, ולהבליט את השם "שבט").

למה חומוס? ראשית, האמריקאים פתוחים היום יותר מתמיד לסוגים שונים של אוכל. בארצות הברית אפשר למצוא כמעט את כל סוגי האוכל שבעולם, ויבואני מזון נמצאים במירוץ מטורף למצוא מוצרים חדשים. נייתנס אומרת כי הצלחתו של החומוס קשורה במידה רבה להצלחה של האוכל המזרח תיכוני בכלל. האמריקאים משמינים והולכים, ועודף משקל נהיה בעיית בריאות לאומית, עד כדי כך ששפים וחברות מזון מחפשים את הנוסחה לאוכל בריא יותר. האוכל המזרח תיכוני נחשב כאן אוכל מזין, מגוון מאוד במרכיביו ובריא הרבה יותר מהג'אנק-פוד האמריקאי. את החומוס העשיר בחלבון משלבים בהרבה דיאטות.

"תראה מה קורה עכשיו באמריקה", אומר רובין. "כל יום יוצאת לשוק דיאטה חדשה. האמריקאים אובססיווים במה שנוגע לאוכל ולדיאטות. החומוס הוא מאכל שיש בו מרכיבי תזונה חיוביים מאוד ולכן אנשים שעושים דיאטה בוחרים בו כמאכל שעונה על הדרישות שלהם. ואני חושב שההערכה לחומוס באמריקה תלך ותגדל. יותר שכבות בציבור האמריקאי ילמדו להעריך אותו".

נייתן אומרת שלכך צריך לצרף סיבה נוספת: קל מאוד לייצר חומוס. כל מה שנחוץ אלה כמה מרכיבים בסיסיים זולים וזמינים כגרגרי חומוס (שאותם מייבאים ברוב המקרים ממקסיקו), טחינה, מלח, לימון ושום. "בעצם, כל מי שיש לו מעבד מזון יכול להכין חומוס. אז נכון, בדרך כלל לא עושים אותו בבית. אבל בכל זאת, מי שרוצה להכין חומוס יוכל לעשות אותו בקלות".

היסטוריונים של מזון טוענים כי כבר במאה הרביעית לפני הספירה כתבו אפלטון וסוקרטס על חיבתם לחומוס. במזרח התיכון נפוץ החומוס מ-1200 לספירה. גלי מהגרים לאמריקה הביאו את החומוס כבר ב-1910, אבל בצורתו המוכרת לנו היום הגיע החומוס לסופרמרקטים רק לפני עשרים שנה. עברו כעשר שנים עד שמכירותיו החלו לצבור תאוצה. יצרני החומוס מדווחים על עלייה במכירות בשיעורים של עשרות אחוזים בכל אחת מהשנים האחרונות, רוב המכירות במרכזי אוכלוסייה גדולים, הרבה פחות באזורים כפריים.

במקום שמנת

לא הכל מסכימים איך כותבים חומוס באנגלית. בדרך כלל כותבים כאן Hummus, אבל חברת סברה, למשל, כותבת Chumus, ולפעמים Homous. כשהאמריקאים מבטאים את המלה, היא נשמעת "הומס". את חגי נגר, מנהל מסעדת "חומוס אסלי" בשולי הסוהו במנהטן, המלה "הומס" מוציאה מדעתו. לפיכך, כשפתח את המסעדה ביחד עם שותף לפני ארבע שנים, החליט לאיית את שמה Hoomoos Asli, כדי להדגיש את ההגייה הנכונה. זה לא עזר לו. האמריקאים ממשיכים לקרוא לחומוס הומס ונגר ממשיך לנסות להסביר להם, ללא הצלחה, שהם טועים.

את החומוס האמריקאי לא אוכלים על צלחת, כנהוג במזרח התיכון. האמריקאים משתמשים בו כממרח או מטבל. בדרך אוכלים אותו עם קרקרים או טורטייה או סוגים של חטיפים דמויי צ'יפס. אלה שמקפידים על גזרתם אוכלים אותו עם ירקות, מקלוני גזר או סלרי. המושג של "ניגוב חומוס" רחוק מאוד מהצורה שבה האמריקאים תופשים את החומוס. אולי משום שניגוב לא נראה כאן פעולה מנומסת במיוחד, ואולי משום שהפיתה האמריקאית התעשייתית רזה מאוד ודלת טעם, וכשקונים אותה בחנויות היא כבר די יבשה. כמובן, מי שמתעקש לנגב חומוס יכול ללכת למסעדה מזרח תיכונית ויבוא, פחות או יותר, על סיפוקו.

לא רק צורת האכילה שונה. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבחין שהאמריקאים מנסים להמציא מחדש את החומוס. הם רוצים להתאים אותו לחיך האמריקאי וגם ליצור ממנו מגוון מוצרים. כך נהגו כאן גם במוצרים אחרים. יצרני החומוס למדו מיצרני מזון שלקחו את המוצר הזר המקורי ואזרחו אותו בגרסאות שונות, לפעמים בהצלחה ולפעמים בלי. למשל הבייגל, שאותו אופים היום בעשר עד עשרים גרסאות, עם פרג ועם בצל, בייגל של חיטה מלאה, ובייגל עם אוכמניות. את הקרואסון פורסים וממלאים כלחמנייה בגבינה או נקניק, ויש שאופים אותו ממולא בגבינה מומתקת או מלוחה. צרפתי שבא לביקור ראשון באמריקה לא יבחין שזה קרואסון.

עכשיו הגיע תורו של החומוס לקבל גרין-קארד. על מדף החומוס בסופרמרקט אמריקאי יש מוצרים במבחר טעמים. ל"טרייב", למשל, יש 15 סוגים שונים של חומוס: אחד קלאסי, אחר עם שום קלוי, השלישי עם פלפל אדום, אחד עם שמיר, ויש גם חומוס א-לה אמריקנה עם פלפל צ'ילי. יש חומוס עם לימון, וחומוס עם ירקות, חומוס עם בצל צרפתי, וחומוס עם 40 תבלינים. עכשיו יש גם חומוס עם פולי סויה. יצרנים אחרים מוכרים חומוס עם עגבניות מיובשות, חומוס עם זיתים, חומוס עם חזרת. מתברר שלחומוס אפשר להכניס כמעט כל מה שרוצים.

חברת "טרייב" אף מעודדת את הצרכנים שלה להכין פיצה-פיתה עם חומוס. ההוראות: מורחים חומוס צ'ילי על צד אחד של פיתה ומוסיפים מלפפון קצוץ. אופים בתנור עד שהפיתה נעשית פריכה והחומוס מתחיל להשחים. סוג אחר של פיתה-פיצה שמציעה החברה: למרוח חומוס בטעם שום על צד אחד של הפיתה, לפזר למעלה גזר קצוץ ולאפות בתבנית עד שהחומוס משחים והפיתה נעשית לפריכה. אפשר להכין פיצה כזאת גם עם נתחי דג סלמון, בצל אדום קצוץ וחומוס עם שמיר.

לחובבי דיאטה מוצע לאכול תפוח אדמה אפוי, ובמקום שמנת לשים בו חומוס. אפשרות אחרת נקראת פסטה בסגנון אלפרדו. לפי המרשם מבשלים פטוצ'יני אל-דנטה; לוקחים קופסה אחת של חומוס, מוסיפים ארבע כפות מים ומחממים מעט. אחר כך מערבבים הכל יחד ומוסיפים מעט פטרוזיליה. אף אחד מהמתכונים הללו לא נראה מפתה דיו להכנה, כך שהאחריות על התוצאה היא על הקוראים ועל "טרייב".

מה קרה לטעם

הבעיה היא שמרוב חומוס, קשה למצוא חומוס "אמיתי". ישראלי או ערבי שיטעם חומוס אמריקאי יעווה, ברוב המקרים, את פניו בגועל. הפחות מנומסים ירקו אותו מהפה. לחומוס האמריקאי יש בעיה לבעל חיך מזרח תיכוני, ולא משנה אם הוא ערבי או ישראלי: אין לו טעם של חומוס.

לצ'ארלס סעדי יש חנות סיטונאית בברוקלין, הקיימת כבר 55 שנה. הוא מוכר כל מיני מוצרים שהוא מייבא מהמזרח התיכון, בעיקר מלבנון. הוא גם מכין חומוס מסורתי וזה מה שהוא גם אוכל. "מה שמוכרים באמריקה זה בעצם לא חומוס מסורתי ואמיתי", הוא אומר. "עושים כאן כל מיני קומבינציות של גרגרי חומוס עם כל מיני דברים, והתוצאה הסופית היא לא חומוס. מוכרים כאן, למשל, חומוס עם עגבניות מיובשות. בשבילי חומוס זה כשמערבבים חומוס עם טחינה ושום. בעצם, למנה קוראים במזרח התיכון 'חומוס עם טחינה', וזה לא סתם נקרא ככה. שני הרכיבים האלה חייבים ללכת ביחד. כאן משום מה לא משתמשים בטחינה, והתוצאה הסופית היא בהתאם".

סעדי יודע שזה עניין של טעם. "אני לא רוצה להגיד שמה שהאמריקאים עושים זה רע או טוב, אבל אם רוצים לדבר על חומוס, אז מה שהם עושים זה לא חומוס. חומוס בבא-גנוש וטאבולי הם מוצרי חובה שמוכרים בהרבה חנויות דליקטס. הבעיה היא שמי שיגיע מהמזרח התיכון ויטעם את הדברים האלה, לא יכיר אותם".

לתוך החלל הזה נכנסה חברה ששמה סברה, צבר באנגלית, המייצרת בקווינס את המוצר הקרוב ביותר לזה שמוכר בארץ. וההצלחה שלה גדולה. את המוצרים של סברה, שהכוכב שלהם הוא החומוס, כבר אפשר למצוא בהרבה מאוד חנויות בניו יורק, והם מופצים כבר ב-30 ממדינות ארצות הברית. עכשיו סברה מפיצה כאן גם סלטי חומוס מיובאים מישראל, אם כי ישראל מתקשה משום מה להשתלב בטרנד האמריקאי: על פי דפנה שטרנפלד, מנהלת ענף המזון במכון היצוא הישראלי, היצוא של חומוס וטחינה לארצות הברית דווקא הצטמצם, משבעה מיליון דולר ב-2001 לחצי מיליון דולר בלבד ב-2003.

את סברה מנהל יהודה פרל, יהודי אמריקאי המכהן בשעות הפנאי שלו כרב של בית הכנסת "אנשי שלום" האורתודוקסי בלונג איילנד. החברה קיימת כבר 15 שנה ופרל, השולט בה עכשיו, רכש לפני שנה וחצי את חלקו של שותפו זוהר נורמן. מנהל השיווק של סברה הוא גיל אורן, בן 37, לשעבר מכרכור, שהצטרף לסברה לפני שנה וחצי עם ניסיון עבודה במשרד המכירות של עלית בארצות הברית וקודם לכן כמנהל שיווק בשטראוס, בקטגוריית הסלטים.

אורן מסביר שיש בעיה לייבא סלטי חומוס וטחינה מישראל, כי הם נחשבים "מוצר מצונן" וזאת "בעיה לוגיסטית לא פשוטה". לדבריו, מסתכמות מכירותיה של סברה ב-10 מיליון דולר בשנה, וחלק הארי של ההכנסות בא מהחומוס.

"אמריקה פתוחה לרעיונות חדשים", אומר פרל. "המטבל הלוהט ביותר זה הסלסה, אבל אני מאמין שהחומוס יהיה הלהיט הבא באמריקה. רק לפני עשר שנים, אם אמרת את המלה חומוס היו הרבה אנשים שלא ידעו מה זה. היום הרבה מאוד אמריקאים יודעים מה זה חומוס. החומוס הוא אוכל טעים ולא פחות חשוב מכך בריא, וזה מה שהרבה אמריקאים מחפשים היום".

איך אתה מסביר את הבדלי הטעם בין חומוס ישראלי לחומוס אמריקאי?

"הבעיה הגדולה של החומוס האמריקאי היא שהם לא מכניסים בו טחינה, ויש לזה סיבה מעשית מאוד: הטחינה יקרה, ואם ישתמשו בה היא תייקר את המוצר. כמו כולם, גם אנחנו משתמשים בגרגרי חומוס ממקסיקו. אין בעיה עם החומוס של מקסיקו: הוא טעים ועשיר בעמילן טבעי. אבל הטחינה מהארץ היא הסוד שלנו. החומוס שלנו דומה מאוד בטעם לחומוס של 'צבר', אבל החומוס שאני מעדיף זה החומוס של משעני מראשון לציון".

בינתיים חברות אחרות שולטות בשוק, ולא אתם. אולי בעצם האמריקאים לא מסתדרים עם הטעם הישראלי או המזרח תיכוני?

"האמריקאים לא מבינים מספיק בחומוס. מוכרים להם חומוס, אז הם אוכלים מה שמוכרים להם. הם לא מכירים משהו אחר. אבל כשמתחילים לטעום את המוצר שלנו, אנשים מתחילים להרגיש את ההבדל. מה שאנחנו מנסים לעשות זה לחנך את הציבור האמריקאי, שמה שיש לנו הוא החומוס האמיתי, וההוכחה היא שהמכירות שלנו נמצאות בקצב גידול מרשים. בעשר השנים האחרונות גדלנו פי עשרה. יקח להם זמן ללמוד אבל בסופו של דבר הם ילמדו".

לחנך את האמריקאים זה בכלל לא פשוט. גיל אורן: "כשאני הולך לרשת סופרמרקטים ומציע את החומוס שלנו, הם יגידו שהוא טוב. אבל כשארצה להתחיל לעבוד על המדף הם יגידו, תתקשר בעוד שנה, אנחנו כבר מסודרים לשנה הקרובה. ארצות הברית היא מדינה גדולה, כך שכל עניין ההפצה מסובך מאוד".

עבודת יד

חגי נגר, מנהל "חומוס אסלי", מסתייג מכל המוצרים התעשייתיים. "בסופרמרקטים אתה מקבל חומוס תפל. אני חושב שהיצרנים רוצים להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר, ומה שיוצא להם זה חומוס בלי טעם. אני מתייחס לחומוס ברצינות. אני מזמין גרגרים מקנדה וממקסיקו, טחינה מלבנון ומישראל, עושה עיבוד כמו שצריך, השריה כמו שצריך. החומוס שאתה אוכל אצלי זה חומוס שיצא עכשיו מהמטחנה".

נגר, תושב יהוד לשעבר, נמצא בארצות הברית כבר ארבע שנים. בכל יום, הוא אומר, הוא מייצר חומוס טרי. "אצלי תקבל חומוס אסלי עם צנוברים, מסבחה עם גרגרי חומוס, חומוס עם פטריות ובצל, חומוס עם בשר טחון, חומוס עם מעורב ירושלמי וגם עם פלאפל. מה שמוכרים בסופרמרקטים לא יכול להתחרות בחומוס שאתה עושה בעצמך. אלה שיודעים להעריך חומוס מזרח תיכוני באים אלי וקונים קונטיינרים. ואלה לא רק ישראלים, גם אמריקאים, גם הודים, גם סינים".



חגי נגר. היצרנים רוצים להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר, ומה שיוצא להם זה חומוס בלי טעם


ג'ואן נייתן: "כשהתחתנתי לפני 24 שנה חיפשתי לעשות משהו אקזוטי לאורחים. אחד הדברים שעשינו היה חומוס, וזאת היתה הצלחה גדולה. היום החומוס נמצא בכל מקום"




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 החומוס שאני אוהבת זה החומוס הלבנוני, חדש יחסית מתוצרת צבר.  (לת) קארינה
  • 05:27
  • 25.07.13

02 A Review of the Penny Stock Prophet Forecasting Service carpinteyrolmd
  • 23:54
  • 09.11.13

discount north face Take on Diet Lime inside AccountTo determine how significantly lime scale citrate you may need, you will have to take into account your food intake. Dietary options calcium supplement consist of dairy food along the lines of dairy, all-natural plus parmesan dairy product. Salmon, oatmeal, kale plus fortified food items at the same time contain calcium. discount north face Even when net sale FII influx through the justness industry continued more than $4 thousand from each four weeks involving Twelve Next as well as January The year 2013, the online inflow for Goal was cut down to make sure you $1.Sixty eight thousand. Chidambaram attempt to humor the current market as part of his spending plan by just trimming a Stocks Procedure Overtax (STT) this was undoubtedly one of its blister points. Even so the sector hasn't been kept amused. cheap celine bags By eating a stable weight loss program, you should be becoming lots of the mandatory vitamin supplements you want, but some non-meat eaters however endure a small vitamin B12 shortcoming. Generally as the majority vitamin B12 proceeds from ground beef. You probably have a very good multi-vitamin or convey a B12 aid on your each day habit, you can easily remedy the following immediately and boost your energy level much too. jordan chaussures Example Simply no. One particular: A sizable warehousing crane manufacturer ended up being internet hosting some sort of weeklong "crane expo" for its marketers also, the dealers' shoppers, presenting supplement classes, exercise and academic conferences, and so on. The firm decided they would give the entire participants your spiralbound newspaper so they really might make note of notices and concepts.

פרוייקטים מיוחדים