טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אקטיוויזם שיפוטי גם נגד מערכת הביטחון

תגובות

דברי נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, בטקס השבעת השופטים בבית הנשיא אתמול - שלפיהם "הממשלה והצבא הם המומחים לביטחון, אך אנו, שופטיה של ישראל, הננו המומחים לאיזון הראוי בין ביטחון לחירות" - הם הבטחה לאקטיוויזם שיפוטי גובר בעתירות נגד אמצעים הננקטים במלחמה בטרור.

עמדת ברק בנאומו, כי עצמאות השופטים ואי תלותם ניתנה להם כדי שישמרו "מכל משמר על האיזון העדין בין ביטחון לחירות", משמעה שאל לו לבית המשפט לנקוט עמדה שיפוטית פסיווית בתחום ההגנה על חירות הפרט וכבודו, גם נוכח פגיעה בביטחון המדינה ושלום הציבור.

את דברי ברק כי "שיקולי הביטחון יילקחו בחשבון, ויינתן להם משקל ראוי, אך תמיד הם יאוזנו בצורך להבטיח כי זכויות האדם לא ייפגעו מעבר למידה הדרושה", ניתן לראות כמסר לפרקליטות ולרשויות הביטחון שהם יידרשו להצדיק את פעולותיהם בפני בג"ץ; טענתו כי האמצעים שנוקטת ישראל נגד הפלשתינאים צריכים להיות "בתוך גדר המשפט ולא מחוצה לו", ושעליהם לשקף לא רק שיקולי ביטחון אלא "איזון ראוי", מבטאת נכונות למעורבות שיפוטית גוברת, ורצון להטיל מגבלות על השימוש הלא מרוסן בכוח.

"המבחן העליון" של השופטים, אמר ברק בבית הנשיא, הוא אם יעשו הכל "כדי להבטיח שמחננו יהא נקי" דווקא כשהתותחים יורים. הדברים מקבלים משנה משמעות נוכח פסיקות בג"ץ בימים האחרונים, שנמנעו למעשה מבדיקה ממשית של סבירות האמצעים שננקטו בהריסת הבתים ברפיח.

עמדתו העקרונית של ברק, שהוארה בתמציתיות בלבד בנאומו אתמול, מתבהרת באמצעות מאמר מקיף שכתב בנושא "בית המשפט העליון ובעיית הטרור". במאמר, שפורסם בכתב העת Harvard Law Review, כותב ברק כי בית המשפט לא ינקוט עמדה בשאלה מה הם אמצעי הביטחון הראוים למלחמה בטרור ומה יהיה אופן ניהול המלחמה - אבל רק כל עוד פועלות הרשויות במסגרת "מתחם הסבירות".

לגישתו של ברק, לבית המשפט אסור להסתפק בטענת הרשות המבצעת כי שיקולי הביטחון הם היחידים שמנחים אותה. הוא כותב כי "'שיקולי ביטחון' אינם מילת קסם. על בית המשפט לעמוד על כך כי שיקולי הביטחון יוצגו בפניו. עליו להשתכנע כי אכן שיקולי ביטחון עומדים ביסוד הפעילות נגד הטרור ולא שיקולים אחרים; על בית המשפט להשתכנע בכך כי במסגרת אמצעי הביטחון ננקטו האמצעים הפוגעים במידה הפחותה בזכויות האדם".

ברק מתעקש כי גם במשפטים ביטחוניים שונים בעבר, שמע בג"ץ את עדותם של בכירי המפקדים הצבאיים ושל ראשי שירותי הביטחון. "רק אם שוכנענו", הוא כותב, "כי השיקול הביטחוני הוא הדומיננטי, וכי האמצעי הוא מידתי, דחינו את העתירה נגד הפעילות הביטחונית". אלא ששמיעת עדים וחקירתם על התצהירים שהגישו נחשבת נדירה בבג"ץ, שפועל בדרך כלל על פי תצהירים כתובים בלבד; בעתירות האחרונות על הריסת הבתים ברפיח לא נשמעו עדויות של המפקדים הצבאיים.

נשיא בית המשפט העליון מציג גם עמדה ששוללת את הטענה, כאילו סבירות ומידתיות של אמצעים ביטחוניים היא "בלתי שפיטה" בהיותה בלתי תואמת הכרעה שיפוטית. לפי ברק, אמור בג"ץ לשאול את עצמו אם אדם סביר שממונה על הביטחון רשאי היה לנקוט באמצעי הלוחמה שננקטו, גם אם הוא נמנע מהשאלה כיצד היה שופט עליון נוהג לו הוא עצמו היה האחראי לביטחון. עמדת "אי השפיטות" שברק מתנגד לה מקובלת על כמה משופטי בית המשפט העליון; בדרך כלל הם לא מצהירים על כך ישירות, אך בכל זאת נמנעים מביקורת שיפוטית ממשית על האמצעים שנוקטת מערכת הביטחון.

לא יקשה לשער שדברי ברק בבית הנשיא הם לא רק בגדר רטוריקה; הם יקבלו גם מימד של פרקטיקה בעת שייקרא לפסוק בהם. נוכח חשיבות שאלת המעורבות השיפוטית בענייני ביטחון, במיוחד בעת הזאת, נראה ראוי שהנושא יידון על ידי הרכב מורחב של שופטים בבית המשפט העליון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות