בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך התערבה ישראל במלחמת האזרחים בתימן

בשנות ה-60 הזרימו מטוסי צה"ל נשק לכוחות המלוכנים בצפון תימן, כשהם חולפים בשמי סעודיה. הסיוע ניתן לבקשת הביון הבריטי, ונועד להחליש את מצרים

2תגובות

במזרח התיכון מאשימים את ישראל במשך שנים, שהיא שולחת ידה בסכסוכים לא לה. כך נטען שישראל מסייעת לכורדים בצפון עיראק; שישראל היתה מעורבת בעבר בסכסוך בדרום סודאן, בזירה הלבנונית ובמדינות נוספות. מתברר שגם במלחמת האזרחים בתימן בשנות ה-60 ישראל היתה מעורבת. היקף המעורבות הזאת נחשף בספר חדש שכותב ד"ר קלייב ג'ונס, היסטוריון מהמכון ללימודים פוליטיים ובינלאומיים באוניברסיטת לידס.

המעורבות הישראלי כללה 13 טיסות סיוע של מטוסי תובלה, שהצניחו ציוד לחימה ללוחמים המלוכנים בהרים. ישראל, מצדה, ניצלה את ההזדמנות כדי להפעיל סוכנים במקום. ביום עיון שנערך באחרונה במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, שעסק במעורבות הבריטית במזרח התיכון, סיפר ג'ונס שסוכן הביון הבריטי, ה-MI6, הוא שיצר את הקשרים ורתם את ישראל למשימה. לדברי פרופ' אמנון כהן, היסטוריון של המזרח התיכון וראש מכון טרומן לשעבר, "במבחן התוצאה, הסיוע הישראלי נכשל. המלוכנים לא חזרו לשלטון". אבל, לדבריו, ישראל היתה מעוניינת לחזק את הכוחות המלוכניים בתימן בין השאר משום שהם ריתקו לשם כוחות צבא מצריים והחלישו את החזית המצרית עם ישראל.

בתחילת המאה ה-20 עוד שלטה בצפון תימן האימפריה העותמנית, אם כי אחיזתה בפועל היתה רופפת. חיל מצב עותמני שהה באזורי החוף, אך בפנים הארץ ובאזורי ההרים שלט האימאם יחיא חמיד אל-דין. עם התפרקות האימפריה במלחמת העולם הראשונה, הוא השתלט על כל המדינה. הוא פעל לנתק את תימן מהשפעות זרות, ובנו אחמד, שירש אותו ב-1948, פעל כמותו. כניסת זרים לתימן נאסרה והיא שקעה בסכסוכי גבול, בצפון עם סעודיה ובדרום עם הבריטים, שהעניקו חסות למושבה עדן.

בשנות שלטונו האחרונות של האימאם אחמד אל-דין גברה התסיסה, ועם מותו ב-62' הודח בנו, מוחמד אל-בדר, בהפיכה צבאית והקצינים הצעירים שהדיחו אותו הכריזו על הקמת "רפובליקה עממית", בהשראת גמאל עבד אל-נאצר. היתה זו שעתם היפה של קציני צבא אידיאליסטים בכמה מדינות, שהובילו מאבקים נגד משטרים מלוכניים בהשראת "מהפכת הקצינים" של מצרים ב-1952. נאצר, שביקש להרחיב את השפעתו במזרח התיכון, התייצב בכל כובד משקלו לצד הכוחות הרפובליקאיים בתימן ושלח לשם כמעט שליש מצבאו.

הצבא המצרי הצליח לנתק את קווי האספקה של המלוכנים, בין השאר תוך שימוש בנשק כימי. הלוחמים המלוכנים עמדו על סף התמוטטות ונזקקו נואשות לסיוע. ד"ר ג'ונס, שבדק את המעורבות הבריטית בדרום תימן, אומר שאידיאולוגית הבריטים אמנם תמכו במלוכנים, אבל באותה תקופה לא היו להם כוחות זמינים באזור.

סמיילי פנה לפרס

באביב ובקיץ של 1964 מצבם של הלוחמים המלוכנים בהרים היה חמור במיוחד. "הסעודים הוציאו עבורם שיירות גמלים עם אספקה מסעודיה, אבל הצבא המצרי הצליח לחסום אותם פעמים רבות", סיפר ג'ונס, "גם חיל האוויר המלכותי של בריטניה ניסה לסייע פעם או פעמיים, אבל זה לא היה מספיק". לדבריו, בלונדון התפתח ויכוח בשאלת הסיוע למלוכנים בתימן. "היו מי שראו בכך הזדמנות לנקום על ההשפלה שספגה בריטניה מידי נאצר במבצע סיני, אבל היו גם כאלה שהתנגדו לכל מאמץ בכיוון", הוא מסביר. על אף שלבריטים היתה יכולת צבאית להתערב, בשל שיקולים מדיניים וכלכליים עימות ישיר מול צבא מצרים לא עמד על הפרק.

בשלב הזה החליטו אנשי ביון בריטים, שעמדו בקשר עם המלוכנים, להוציא לפועל הסכמה עקרונית שקיבלו חודשים קודם לכן מראשי המחנה המלוכני, לקבל אספקה מישראל. בעולם הערבי של שנות ה-60 זה כלל לא היה עניין פשוט. מי שיצר את הקשר עם ישראל היה איש שירות הביון הבריטי, ה-MI6, דייוויד סמיילי. הקשר נוצר באמצעות מי שכיהן אז כנספח הצבאי של ישראל בלונדון, אל"מ דן חירם. סמיילי אף ביקר בישראל ארבע פעמים בשם בדוי, ונפגש עם מנכ"ל משרד הביטחון אז, שמעון פרס, עם מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן ועם קציני אמ"ן.

ישראל של תחילת שנות ה-60 היתה מדינה ששאפה להתחזק בכל דרך, וההצעה הבריטית לסייע למלוכנים במאבקם נענתה בהתלהבות. מפברואר 1964 ועד סוף שנת 1966 הוטסו להרי תימן כלי נשק וציוד אלחוט, באמצעות מטוסי תובלה צבאיים ישראליים. גם אם רוב הציוד היה ציוד ישן מימי מלחמת העולם השנייה שהוצא ממחסני צה"ל, הוא התקבל בברכה על ידי כוחות המלוכנים. כמו כן הפעיל המוסד כמה סוכנים שפעלו במדינה, בעיקר כדי להשיג מידע על המצרים. גורם ביטחוני בכיר לשעבר אישר את הדברים ואמר כי "המוסד הפעיל שם כמה אנשים. אנחנו סייענו לכל גורם ערבי שהיה מעוניין לקבל סיוע".

כפי שפירסם יוסי מלמן ב"הארץ"

, אחד מאותם סוכנים היה ברוך מזרחי, שנלכד ב-1967 בתימן, נכלא במצרים ושוחרר לאחר מלחמת יום הכיפורים בעסקת שבויים. "עשינו זאת כדי שנוכל להיאבק נגד הגרוע באויבינו", הסביר בפברואר 2000 ראש המוסד לשעבר שבתי שביט ל"הארץ".

מצרים בבוץ התימני

פרופ' כהן סבור ש"לישראל לא היתה זיקה אידיאולוגית למלוכנים והיא לא דגלה בהכרח בשלטון מסוג זה". לדעתו, הסיבה המרכזית שהביאה את ישראל להתערב היתה תחושת המצור והרצון לחזק את המדינה בכל מחיר תוך כדי החלשת אויביה. לדבריו, "אם בודקים את התוצאה, אמנם המצרים שקעו יותר בבוץ אבל לא רכשנו לנו כך בעלי ברית חשובים במזרח התיכון".

העובדה שישראל שיגרה טיסות סיוע לתימן בשנות ה-60 הוצנעה עד כה, בין השאר משום שהסעודים לא היו מודעים לכך שלכאורה הם שיתפו פעולה עם כוחות ישראליים. לדברי ג'ונס, "הנושא הזה עדיין רגיש. הסעודים עדיין לא מודעים למה שהתרחש שם והם לא ישמחו לגלות זאת". המטוסים הישראליים טסו לאורך החוף הסעודי, אך הם לא התגלו משום שבאותה תקופה לא היו לסעודים מערכות מכ"ם שיאפשרו להם לעקוב אחרי הטיסות שחלפו בתחום הטריטוריאלי שלהם. אחרי שהצניחו את חבילות הסיוע פנו המטוסים הישראליים לג'יבוטי, שם הם תודלקו והמריאו שוב לישראל.

ג'ונס סבור ש"מבחינת ישראל היו למעורבות הזאת יתרונות אסטרטגיים רבים, שהבולט בהם היה הריתוק של הצבא המצרי לאזור המרוחק מישראל". גם כהן מסכים שאחת הסיבות המרכזיות לכך שישראל הסכימה להתערב במתרחש בתימן היתה העובדה, שהדבר איפשר לה להתייצב נגד מצרים באופן עקיף וסמוי ולסבך את הכוחות המצריים בתימן בלי שיהיה צורך להילחם בהם ישירות.

ההישג היחיד של ישראל כתוצאה מן המעורבות בתימן היה החלשתה של מצרים. ב-1965 הוחזקו בתימן יותר מ-60 אלף חיילים, כשליש מהצבא המצרי. ביוני 1967, עם פתיחת מלחמת ששת הימים, עדיין נותרו בתימן בין שלוש לארבע דיוויזיות, שאחזקתן שם גזלה מאמץ מצרי לא מבוטל. ההצלחה הישראלית המסחררת ביוני 1967 הדהימה את העולם הערבי. כעבור חודשיים הוציא נאצר את החיילים המצרים מתימן וכעבור שלוש שנים, ב-1970, נחלשו המלוכנים והפסיקו את הלחימה. הטוען לכס האימאם הוגלה לבריטניה והרפובליקה הוכרה על ידי הסעודים. יציבות הושגה בחלק הצפוני של תימן רק בסוף שנות ה-70, עם עלייתו לשלטון של עלי עבדאללה סאלח, המכהן כנשיא עד היום. בשנות ה-90 אוחדו שני חלקי תימן, הצפון והדרום.



ראשי ההפיכה בתימן, אוקטובר 1962; במרכז מפקד הצבא עבדאללה סלאל שמונה לנשיא. בקיץ 64' היו מתנגדיהם המלוכנים על סף התמוטטות ונזקקו נואשות לסיוע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו