טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה בג"ץ חושב על רמת המחוקקים

בנימוקים שפירסמו להקדמת הבחירות לנובמבר 2006, בגלל טעות שהשתרבבה לחוק יסוד: הממשלה, עוקצים השופטים את הכנסת על הליכי החקיקה הרשלניים

תגובות

"דרך האנוש היא שיטעה", איבחן השופט מישאל חשין עם מעט יותר משמץ עוקצנות, "והטעויות שאנו טועים במעשה ובמחשבה טעויות רבות הן, ומדי יום ביומו. המושג 'טעות' רב-משמעי הוא: יש טעות לשון ויש טעות קולמוס, יש השמטה מקרית ויש הוספת דבר באקראי, יש טעות הדפסה ויש טעות דפוס, יש שיבוש העתקה ויש טעות סופר, יש טעות בהיסח הדעת ויש טעות בשל העדר תשומת לב. ויש טעויות מהותיות: טעות בהבנה, טעות בעשייה, מיקח טעות. הנה היא מדיניות שנכשלה - מדיניות ממשלה, מדיניות חברה - ומבקריה יאמרו כי נפלה טעות בקביעתה וביישומה; כי ההחלטה על אותה מדיניות וביצועה נעשו בטעות ובשגגה. הנה הוא תלמיד שטעה בפתרון שאלה בבחינה. הנה הוא עורך-דין שטעה בניסוח חוזה. הנה הוא מהנדס שטעה בתכנון גשר. אלה כולם טעו, וטעותם היתה טעות מהותית שלגופה של ההחלטה לעשות כך ולא אחרת".

לידי שופטי בג"ץ לא יכלה ליפול הזדמנות טובה מזו לשקוע בניתוח רעיוני של מושג הטעות, ולרקד סביבו בשמחה גלויה. שהרי בפסק הדין שפורסם שלשום, הפורש את נימוקיהם להחלטה לקבל את העתירות בנוגע למועד הבחירות לכנסת ולקבוע כי הללו יתקיימו בנובמבר 2006, מדובר בשמחה לאידם של חברי הכנסת, שברשלנותם הכניסו ב-1999 תיקון לחוק יסוד: הממשלה שלא הותיר לבית המשפט מנוס אלא לקצר את ימיה של הכנסת הנוכחית. הצדק הפואטי הזה - הטעות הפרלמנטרית של הח"כים, שעליה הם משלמים בשנת שלטון שלמה - עמד במוקד פסק דינם של שבעת השופטים.

הטעות שבה מדובר גרמה לסחרור פוליטי, שהסתיים בסופו של דבר בהחלטת בג"ץ להפוך את החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, דליה דורנר, ולקבוע כי הבחירות הבאות יוקדמו מנובמבר 2007 לנובמבר 2006. היא התגלתה במקרה בתחקיר של גלי צה"ל לפני כחצי שנה. מדובר בעניין חקיקתי טכני, הנוגע לתיקונים שונים שהוכנסו בחופזה בחוק יסוד: הממשלה בתחילת 1999, לקראת הבחירות באותה שנה. אחת ההוראות שהיו בחוק היסוד, שקבעה כי יש לראות את התפזרות הכנסת בשל החלטת ראש הממשלה לפזרה כהתפזרות הכנסת מרצונה היא, נמחקה מהחוק בטעות. איש לא שם לב לכך שלהשמטה זו השפעה על משך כהונתה של הכנסת שאחריה.

"חוסר תשומת לב"

מדובר בחוק היסוד בגרסתו הקודמת, מתקופת הבחירה הישירה לראשות הממשלה. החוק כבר הוחלף בחוק יסוד: הממשלה החדש, שהחזיר את שיטת הבחירות היחסית, אבל התיקון ההוא, שהיה בתוקף עד הבחירות בינואר 2003, משפיע עדיין על משך כהונתה של "הכנסת שלאחריה" של הכנסת, שראש הממשלה החליט על התפזרותה. אחרי פרסום התחקיר פנו כמה ממפלגות האופוזיציה (כולל מפלגת העבודה, עדיין מפלגת אופוזיציה בעת ירידת הגיליון לדפוס) לשופטת דורנר, שכיהנה כיו"ר ועדת הבחירות, בדרישה שלאור הנתונים החדשים תקדים את מועד הבחירות הבאות לכנסת. היועץ המשפטי לממשלה החדש, מני מזוז, קבע כי שתי הפרשנויות אפשריות ואולם יש להעדיף את זו המציבה את המועד על 2006. דורנר חשבה אחרת, ונגד החלטתה הוגשו העתירות.

גם לדעת נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, תיקון החקיקה המדובר הוא תולדה של "חוסר תשומת לב לתוצאות. מקובל עלי כי זו טעות בהליך החקיקה. עם זאת, טעות זו אין לתקן בדרך פרשנית". ברק מנצל את ההזדמנות כדי לעמוד על ההבדלים שבין הכלים העומדים לרשות שופט, מצד אחד הכלי הפרשני ומצד שני הכלים החוץ-פרשניים - הם השלמת החסר ותיקון הטעות. השאלה האם שופט רשאי לתקן טעות שנפלה בטקסט משפטי, הוא קובע, נוגעת למהותו של הטקסט. במקרה של חוק יסוד, "שיקולים חוקתיים מצמצמים את האפשרות להכיר בסמכות השופט (לתקן את הטעות, י"י) למקרים קיצוניים ביותר. אני מוכן להניח כי במקום שמתגלה בחוק יסוד טעות שמובילה לתוצאה אבסורדית, ניתן לתקנה באופן שיפוטי".

אלא שבמקרה הנוכחי, התוצאה המתקבלת דווקא אינה מובילה לאבסורד. שהרי בלי לתקן את הטעות החקיקתית, יוצא שהבחירות יתקיימו בנובמבר 2006 במקום בנובמבר 2007, כלומר - הכנסת תכהן פחות מארבע שנים במקום יותר מארבע שנים. התוצאה הזאת, קובע ברק, "מניחה את הדעת, ומשתלבת עם הכלל הבסיסי שבחוק יסוד: הכנסת, שלפיו תקופת כהונתה של הכנסת תהיה ארבע שנים מיום בחירתה".

מה שנותר, איפוא, זה לברר כיצד הניח המחוקק לעצמו לנהוג ברישול כזה, שהוביל לחקיקת התיקון לחוק היסוד. לשופטים ניתנה הזדמנות לסנוט בהליכי החקיקה המזורזים הנהוגים בכנסת, ובדיונים בוועדות שלפעמים אינם מתעמקים בהשלכות של החלטותיהן, אפילו כאשר חוקי יסוד מונחים על השולחן. "עיון בדיוניה של ועדת חוקה, חוק ומשפט ובדיונים במליאת הכנסת", כותב ברק, "מלמד כי פרט למשפט אחד של יועצה המשפטי של הוועדה, לא ניתן כל הסבר לשינוי זה. עיינתי בכל החומר הקשור לביטולה של הוראה זו. איש מהמשתתפים בדיונים - חברי כנסת, יועצים משפטיים, עובדי ועדת הבחירות המרכזית - לא העלה את הסעיף על דל שפתיו. לא נערך כל דיון בשאלה כיצד ישפיע ביטולה של ההוראה על תקופת כהונתה של הכנסת שלאחריה".

כשפריצקי עתר

זו כמובן אינה הפעם הראשונה שבה מתייחס בית המשפט להליכי החקיקה המזורזים הנהוגים לפעמים בכנסת - בחוקים שהכנסת חפצה ביקרם וכשסד זמנים קשוח מכתיב זאת - והטעויות הנובעות מתהליך החקיקה המרושל. ב-1999 פירסם בג"ץ את פסק דינו בעתירתו של אחד, עו"ד יוסף פריצקי, נגד התקנות לשעת חירום שקבעה הממשלה לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 1998. על-פי התקנות מותר היה להצביע בבחירות גם בלא ספח תעודת הזהות, ואפילו תוך הזדהות באמצעות רישיון נהיגה, וכל זאת בשל השביתה במשרד הפנים לפני הבחירות. השביתה הסתיימה ימים ספורים לפני הבחירות, וברק השתכנע כי הזמן שנותר לא הספיק להליך חקיקה רגיל, אלא רק להתקנת תקנות חירום.

חשין סירב להשתכנע. הוא מנה שורה ארוכה של חוקים ותיקוני חקיקה, ואפילו כמה תיקונים בחוקי יסוד, שעברו בכנסת לאורך השנים כהרף עין - לפעמים שלוש הקריאות הסתיימו באותו יום שבו הוגש החוק. "ולאומר כי יום וחצי הוא מועד קצר - קצר-מכל-קצר - נשיב כי ברצות הממשלה והכנסת, גם כך ייעשה. כך נעשה בעבר, לא פעם ולא פעמיים".

"הסיבוך שלפנינו מקורו בתיקון לחוק שהתקבל בחופזה", מסכם ברק את הפרשה הנוכחית. "האם כך ראוי להכניס שינויים מהותיים בהסדרים השלטוניים שלנו? חוק רגיל אין לקבל בחיפזון. לצערנו, לעתים מתקבלים אצלנו חוקים העוברים שלוש קריאות ביום אחד. בוודאי כך לעניין הוראות בחוקי יסוד. אלה מעצבות את דמותה של החברה ואת שאיפותיה. חוקי היסוד הם פילוסופיה, פוליטיקה, חברה ומשפט גם יחד. הם מחייבים גישה המבוססת על מרב שיקול הדעת האפשרי בכינונם או בתיקונם. יש להצטער על החיפזון שגרם לתקלה שלפנינו, ומשוכנעים אנו כי הלקחים נלמדו".

מחלוקת: כמה כובעים יש לכנסת

אחת המחלוקות החוקתיות המפורסמות ביותר בבית המשפט העליון היא המחלוקת הניטשת בין שניים מהשופטים הבכירים בו - אהרן ברק ומישאל חשין - בנוגע לסמכותה של הכנסת לחוקק חוקה. בפסק דין "בנק המזרחי" מ-1995, שכונן את "המהפכה החוקתית" והכריז על חוקי היסוד הקיימים כעל חוקה, פירט ברק לראשונה במסגרת פסק דין את תיאוריית "שני הכובעים" שלו, שלפיה יש לכנסת שני כובעים - האחד של הרשות המחוקקת, והאחר של הרשות המכוננת. בכובע אחד היא מחוקקת חוקים רגילים, ובשני הוא מחוקקת חוקי יסוד, המצטרפים יחד לחוקה פרקים-פרקים.

חשין חלק עליו. לשיטתו אין לכנסת סמכות מכוננת, וכל החוקים נמצאים באותה מדרגה מבחינה נורמטיווית, ואין האחד עליון על האחר. בפסק הדין משלשום בעניין הבחירות, מצא חשין הזדמנות לעקוץ את יריבו בעניין זה. "חברי מביא את הדברים שכתבתי בפרשת בנק המזרחי", חוגג חשין, "כי 'העם בחר בכנסת לארבע שנים בלבד, ולא נתן ייפוי כוח בידי הכנסת להאריך את תקופת כהונתה שלה'. ההיקש למשך תקופתה של הכנסת היקש מתבקש הוא, ואם אוסיף - אגרע". במלים אחרות: מאחר שהכנסת אינה רשות מכוננת, לא רק שאין לה סמכות לחוקק חוקה - אין לה גם סמכות להאריך את משך כהונתה.



אהרון ברק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות