עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, פרקליטו של עופר שכטר, האם שירותיך היקרים נשכרו על ידי מרשך משום שהוא חושש שיוגש נגדו כתב אישום בגין מעשיו?

הבט, מר שכטר הוא יוצר רב פעלים, שידיו רב לו בעשייה התרבותית של מדינת ישראל. ואני מבקש להדגיש, זו אינה סתם עשייה תרבותית, זהו המסד והטפחות, בניין נפש הנוער. מי מילדינו לא גדל על המשלים והאפוריזמים של מר שכטר? האם תחפצו לנתץ ולעקור הכל ולחרוש במחרשות? יוצר כזה כוחו במוניטין הציבוריים שלו, בשמו הטוב. ברור שגם אם לבסוף לא יוגש נגדו כתב אישום יש משקל רב לדרך שבה יוצגו הדברים בתקשורת ולשם כך אני כאן, הא ותו לא.

עו"ד וינרוט, למה מרשך עשה מה שעשה?

הבט, מר שכטר הוא אמן. אמנות היא מטבעה מטרידה, מכאיבה, מערערת, מטלטלת. האמנות מציבה בפני החברה תמונה שאינה רוצה לראות. גם מר שכטר הציב באומץ בפני החברה בישראל תמונה שלא כולם חפצים בה. האמנות אינה אליה וקוץ בה, היא קוץ שהוא בעצמו אליה. אני רוצה שכל אלו שביקרו את מר שכטר יסתכלו אל תוך עצמם ויענו על השאלה האם הם מוכנים לוותר על עמוס עוז ובת שבע והקאמרי וויזלטיר?

אבל גם לאמנות יש גבולות החוק, האם אין פה גם משמעות פלילית?

הבט, המחשבה הפלילית אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם המחשבה האמנותית, הן תרתי דסתרי. מחד גיסא האמנות אינה פליליות ומאידך גיסא הפליליות אינה אמנות. בעת החשיבה האמנותית נבנים בתודעתו של האמן סכרים המונעים את הפליליות. גם במוחו של מרשי נבנה סכר שכזה. כן, סכר תודעתי אמנותי, זה מה שהיה שם.

ידיו רב לו. שכטר


ותו לא. וינרוט