המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

מלה של כלב

מה אומרים כלבים כשהם נובחים? לחברת הזנק חדשה יש תשובה

מערכת האבטחה של ביוסנס - איור

חום אוגוסט-אוגוסט. על גבעה נגבית מוכת שמש חורקת שרשרת ולאורך הכבל המתוח מגיח ג'מבו. האמסטף המוצק, שיצא ממלונה דמויית צימר, מכשכש בזנב ונראה שמח על הביקור הלא מתוכנן שנפל בחלקו. זה שיוחאי הרשברג מעסיקו נמצא בסמוך מקל על המפגש. ג'מבו, כך נראה, ויתר על קריעתנו לגזרים ומתרכז ברחרוח אנרגטי. כשהוא מזהה את עקבותיה של תל אביב על המכנסיים, נעתקת נשימתו הלחה ודוק של "היו זמנים" מציף את עיניו. גם ג'מבו מתל אביב. במאי השנה שיסע ילד ששיחק לתומו במתנ"ס שכונת רמת ישראל וגרם לפציעתו הקשה. עתה הוא רגוע. חינני.

היו שתבעו להוציא את ג'מבו להורג, כמו את טריפ הזכור לרע, אבל ברגע האחרון הומר עונשו בעבודות שירות. חייו אמנם ניצלו, אך המעבר מבית חם למלונה לוהטת היה טראומתי. במשך שבועות, כך מספרים, נטה להסתגר עד שפתאום התהפך מזלו ויצא לחיים חדשים. בימים אלה משתלב ג'מבו במיזם היי-טק שעתיד לזעזע את עולם האבטחה העולמי, וההתרגשות עצומה. "זכור את הבועה", אני מצנן את התלהבותו. ג'מבו החדש, האופטימי, מחזיר לי לק. "תמסור בשכונה שלא התכוונתי", הוא לוחת (הוא במקרה מהשכונה שלי).

במלונות אחידות לאורך הכבל רובצים משתתפים אחרים במיזם, כמעט כולם תל אביבים שנזרקו מהבית הקיץ, מיעוטם מצא עבודה באבטחה וניצל מ"הרדמה". עתה הם כאן, כמו הבנים האבודים של פיטר פן, שומרים על "חוות פיליפ" שבין קרית גת לבאר שבע, שותפים להרפתקת היי-טק שיזמו שלושה - אייל זהבי, דרור בר וזהר ברלב, מקימי חברת "ביוסנס". על הפרק "די-בי-אס" - "דוג ביו-סקיוריטי סיסטם", ובמלים אחרות: "אתם תנבחו, אנחנו נפענח".

הבעיה: למה הם נובחים

אהבת כלבים? גם, אך לא בהכרח. לזהבי, בר וברלב, יזמי "ביוסנס", יש אמנם כלבי מחמד משלהם, אך הם נכנסו לעסק בגלל האתגר ובעיקר - בגלל ההזדמנות. ליל שבת אחד בשנת 2000 ישב דרור בר עם ידיד שמשרת כאחראי אבטחת כלבים בשב"ס ושמע ממנו על בעיה כרונית בשירות, שניתן לתמצתה בשאלה "למה הם נובחים?".

בר, מהנדס אלקטרוניקה ובעליהן של נטשה (זאבה לבנה) וברטה (גולדן רטריוורית) שמגדיר עצמו כ"חוליה המקשרת בין כלבים לטכנולוגיה", סיפר על כך לשני חבריו. זהבי וברלב שמעו והביעו נכונות להיכנס לעניין בהתלהבות. אין מרגש מלזהות בעיה. כיצורים הדרוכים לכל סדק בחלון ההזדמנויות הגלובלי, הם ידעו שזה יכול להתפתח למשהו רציני. עדיין לא ידעו בדיוק מה, אבל בעולם שלהם כשאתה מזהה בעיה, הפתרון הוא רק שאלה של זמן.

השלושה, בני 35, הכירו עוד בצבא וקשריהם העמיקו באוניברסיטת תל אביב, שם למדו מדעי המחשב. זהבי, עם ותק של עשר שנים בחברות הזנק (סטארט-אפ), הוא היום מנכ"ל "ביוסנס" והיחיד מבין השלושה שמסור כולו לה; ברלב עובד ביום-יום כמפתח תוכנה בחברת "ביטווייס" ובר עובד ב"אלתא". עם כניסתם לעשור הרביעי לחייהם חשו שלושתם בשלים למשהו גדול. מאחוריהם עמדו ניסיון, ידע וביטחון השמורים לישראלים שבקעו מחיל האוויר.

זהבי: "כשהגיע לידיעתנו העובדה ששירות בתי הסוהר משתמש בכלבים וקיים פער בין יכולתם להתריע לבין המידע שמגיע למרכז הבקרה, שאלנו אם אפשר באמצעים ממוחשבים לסווג את התנהגות הכלב".

וכך, עם האתגר שהציב החבר-הסוהר, החלו לנסות לעבוד על פתרון ממוחשב. בשלב ראשון הגדירו שלוש קטגוריות של אירועים: 1. שיגרה - הכלב אמנם מגיב, אבל מבחינת האבטחה אין משמעות כי הוא מזהה כלב אחר, חתול, אדם מוכר, רכב חולף וכו'; 2. אירוע חשוד - מתרחשת אמנם פעילות כלשהי כמו ריח לא מוכר, רעשים יוצאי דופן, אבל אין איום ישיר; 3. אירוע חירום - פריצה או מעבר דרך הטריטוריה של הכלב.

בתום ניסוח הקטגוריות הכינו השלושה סימולציות תואמות-אירועים והתחילו לצאת לשטח עם לפ-טופ ומיקרופונים כדי ליצור פרובוקציות מתוכננות ולהקליט את תגובות הכלבים להן. זו היתה כאמור ההתחלה.

חוות הפיילוט האזרחי

יוחאי הרשברג, 34, בעל "חוות פיליפ" שליד קרית גת, הוא הקליינט הפרטי הראשון של "ביוסנס". למען האמת הרשברג אינו ממש קליינט, אלא יותר שותף לניסויים. אצלו, כך אומרים היזמים, מתרחש ה"פיילוט" המסחרי-אזרחי (בעוד הפיילוט ה"ביטחוני" בכלא באר שבע מתקרב לשלבי סיום).

הרשברג מביא את השטח, "ביוסנס" מביאה את המערכת. מאיפה להרשברג יש שטח? מאביו המנוח, פיליפ הרשברג, איש מוסד לשעבר שהקים את החווה בשנת 50'. מדובר בכמה אלפי דונם מאדמות מינהל. כמה? תלוי באיזה עונה מדובר (בעונת המרעה מחכירים יותר). כך או כך, זו אחת החוות הפרטיות הגדולות בנגב.

הרשברג האב היה אישיות מקובלת בקרב הבדואים בסביבה. על פי יוחאי, הוא שימש אצלם גם כמעסיק וגם כשופט בדרגת "בורר בנקמת דם". כשמת ב-93', רבים מהם באו לחלוק לו כבוד אחרון. יוחאי ואשתו הילה גרים בחווה משנת 98' והשטח קצת פחות מפרגן להם. הם ממוקמים בשני קרוואנים, עם שני ילדים ומתמודדים מול מציאות שיוחאי מגדירה כ"מורכבת". את עיקר פרנסתם מוצאים מדוכן "התרעננות" שהקימו לצד הכביש הראשי לבאר שבע. במקביל עוסקים בפלחה, בקר ולאחרונה גם בזיתים, גפנים, משמש, תאנים ופטל (לקטיף עצמי של מטיילים).

"חוות פיליפ" זקוקה להגנה, רצוי זולה. הרשברג אומר שהצורך להקיף את החווה בכלבים נובע ממכת גניבות ומאיומי פח"ע שגרמו לו לשלוח את המשפחה ללהבים הסמוכה ולו עצמו לישון עם גלילון דרוך מתחת לכר. מסביב לבית יש לו היום 35 כלבים בהגנה היקפית וכעת הוא עובד על תשתית לעשרה נוספים. מה זה תשתית? קודם כל מלונות עם מערכות הזנה, כבל מתוח - וכמובן מערכת חישה (מיקרופונים) ופיענוח (מחשב) של "ביוסנס".

רוב הכלבים שלו הם אמסטפים ופיטבולים שנמסרו על ידי הרשויות. הרשברג מציין את חוסנם הגופני, את ערנותם ואת האתלטיות שלהם. לדבריו גם מבחינת האופי מזגם נוח, אם כי "לילדים אסור להתקרב".

היקף מעגל האבטחה בחוות פיליפ מעל שני ק"מ. לכל כלב שוקת אוטומטית שמתמלאת מאליה וכרטיס שעוקב אחר מצבו הבריאותי כחבר "כללית מושלם". את הבחירה בכלבים עשה הרשברג לאחר שבדק אפשרויות אבטחה אלטרנטיוויות, עם מצלמות, גלאים, גדרות "ומה לא". הכלבים נבחרו כי הם "גם מתריעים, גם מרתיעים וגם מהווים גבול פיסי". הם כידוע יכולים גם לתקוף.

ניסוי בשטח

בשלב ההתלבטויות, לפני כארבעה חודשים, פגש הרשברג במקרה את צביקה נדולני, כלבן מומחה, שעצר אצלו להתרעננות "עם כלב בארגז". עבור שניהם היה זה מפגש מכונן. נדולני מלווה את פרויקט "ביוסנס" כאיש שטח (חוץ מהיותו הכלבן הראשי בתעשייה הצבאית) ו"חוות פיליפ" היתה בדיוק הדבר שחיפש. לפיכך נפלו השניים איש על צוואר רעהו והחלו בניסויים.

הרשברג הציג את הבעיה, נדולני הביא את הכלבים ויעץ לו כיצד לבנות את המערך מבחינת המערכת האלקטרונית ושאר הרכיבים - המלונות (מתוצרת "עין חרוד"), הכבל, סוג השרשרת וטיב הקולר. "היום זה אחד המערכים המושקעים בארץ", אומר הרשברג.

את מה שקורה בזמן שהמערכת מתעוררת הוא מתאר כ"תגובת שרשרת". כלב אחד מזהה משהו ונובח. מכיוון שכלב מגיב לכלב שלידו, מתעוררת מיד כל הגיזרה. "אצל הכלבים", מסביר נדולני, "הטלפון אינו שבור". נביחה שהחלה בנקודה מסוימת מגיעה במדויק מבחינת המסר לכלב המרוחק ביותר, כך שהאות המתקבל במרכז הבקרה - דרך המיקרופונים שבשטח - אחיד וניתן לפיענוח על ידי המערכת. ולא רק זאת, מחיר התפעול זול בהרבה מגדרות, חיישנים וכוחות תגובה אנושיים. ליוחאי זה עולה 3,500 שקל בחודש (בלבד), כשאת האמסטפים קיבל בכלל במתנה.

מדגימים. אסיף שדה מ"ביוסנס" יורד למטה להרגיז את השומרים ועל המרפסת של הרשברג, שם ניצב המחשב המרכזי, ממתקבלת "נביחה בגזרה 3". "יש פריצה", הוא מזהה בסיפוק.

כל ההתראות שהתקבלו עד כה, שלושה חודשים מאז התקנת המערכת, היו עם סיבה. אם זה קבוצת מטיילים בשמונה בערב, גמל תועה, או מארב של משטרת התנועה שהתמקם על הכביש הראשי ב-12 בלילה. הכלבים, אומר הרשברג, מגיבים לשינוי בדפוס ההתנהגות של השטח, ולדבריו אין מערכת משוכללת מזאת. "עבורם רכב שעוצר בלילה, בניגוד לרכב שעוצר ביום, חשוד".

ענייני תנופה וייתכנות

"ערכנו עשרות הקלטות", מתאר זהבי את הימים הראשונים של עבודתם, "אבל זה עדיין היה מאוד צעיר. לכל אחד מאתנו היו עבודות והתחייבויות אחרות ואת היציאות לשטח, בעיקר לכלא נפחא, ביצענו בחופשות".

אחרי כשלושה שבועות שבהן ביימו אירועים והקליטו את תגובות הכלבים, לקחו את ההקלטות למעבדה לנסות לבחון אם קיימים פרמטרים אופייניים. לשמחתם מצאו "שוני שניתן לזיהוי" מבחינת צליל ומקצב הנביחות, זאת בנוסף לדרך ההתנהגות הכללית.

השלושה הגיעו למסקנה שיש "איזושהי ייתכנות", ובמלים אחרות יש אפשרות לפתח טכנולוגיה שתפענח נביחות כלבים. מעודדים מהתוצאה פנו לבדוק מה נחקר באקדמיה ומה קיים מבחינת רישום-הפטנטים בתחום. התברר להם שיש מחקרים בעולם, אבל אין מישהו שהתקדם בחיבור נביחה לאבטחה. במקביל הלכו לקרן "תנופה" של משרד התמ"ס (התומכת בחברות הזנק) וביקשו סיוע. הקרן בחנה, ריאיינה והחליטה להעניק להם 50 אלף דולר. השלושה חתמו על מסמכים ("בהתאם לחוק המו"פ") ויצאו לדרך. "אנחנו מצדנו התחייבנו להחזיר את הכסף בתמלוגים", אומר זהבי, "במקרה שהעסק יצליח".

ובמקרה שלא?

"מה שטוב אצלם (בקרן 'תנופה') זה שאם לא הולך אתה לא צריך להחזיר".

נשמע די קליל, אך לא כך הדבר. כדי לקבל את הכסף התחייבו השלושה להימצא במעקב מתמיד, לא למשוך משכורות, להציג חשבוניות, וזאת לאחר שהוועדה שבחנה את הרעיון מצאה כי הוא ראוי מבחינת "החדשנות", "היחודיות" ו"הפיתוח הטכנולוגי". זהבי: "כל מי שבא לוועדה עם רעיון בעצם כבר השקיע כמה עשרות אלפי שקלים מכיסו, כמונו". בכל מקרה, השמחה על הכסף שהתקבל היתה גדולה והשלושה יצאו לחגוג: "הרמנו כוסית ואכלנו סטייק מדיום".

"ביוסנס", כך קראו לחברה, התמקמה בבאר שבע ליד האוניברסיטה, בבניין משרדים המהווה בית לחברות הזנק בהתהוות ששמו "חממת מעיין" (ראו מסגרת). השנה היתה 2002. זהבי: "עם הכסף עשינו שלושה דברים - שיכללנו את האלגוריתם (שורות התוכנה), התחלנו לרשום פטנט והלכנו ל'ארנסט את יאנג', רואי חשבון, שיכתבו לנו תוכנית עסקית". בד בבד התחילו לחפש משקיע להמשך הניסויים. זה לא היה קשה. המשקיעים שמעו מאנשי "קרן תנופה" ועורך הפטנטים על היוזמה והגיעו מעצמם. לפי שעה, עם חצי מיליון דולר.

את המוצר שלהם כינו כאמור "DBS" ("דוג ביו-סקיוריטי סיסטם"), והוא כולל מיקרופונים בשלוש צורות (גלויים בשטח, חבויים בקולר, או צ'יפים תת-עוריים), רשת תקשורת (חוטית או אלחוטית) ומחשב עם תוכנת פיענוח שכוללת הצגת נתונים בחדר הבקרה.

עם הטכנולוגיה הראשונית ביד התחברו רשמית למשרד לביטחון פנים, שם הוגדר הנושא כ"צורך מבצעי", עובדה שגררה הזמנה מיידית ל"מחקר ייתכנות". המחקר, ששמו "איבחון נביחות כלבים באמצעות שיטות של עיבוד אותות", יצא בחוברת שכתב זהבי בהנחיית ד"ר יעקב גולדברגר, מומחה לעיבוד אותות. גולדברגר, חוקר באוניברסיטת טורונטו, ניתח את הנביחה ומצא "פרמטרים משמעותיים שאיתם ניתן לעבוד". במקביל פנו השלושה לעירית גזית, דוקטורנטית לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, כדי שתיתן את הפן ההתנהגותי של הכלב.

מה אומרת נביחה

גזית, חוקרת התנהגות כלבים בת 37, פיתחה במסגרת עבודתה האקדמית מערכת שמאפשרת האזנה לרחרוחים שמבצע הכלב במהלך חיפוש. עבודתה (בהנחיית פרופ' יוסי טרקל) טרם פורסמה, אך בגלל שהיא מבוססת על האזנה ממרחק באמצעות מיקרופונים נראתה כמתאימה לפרויקט של "ביוסנס".

השלב הראשון בעבודתה היה ביסוס ההשערה שניתן לפענח נביחות כלבים ולהקיש על הסיטואציה שעוררה אותן. גזית: "היינו צריכים למצוא מתאם בין הנביחות לבין האנליזה הממוחשבת שמפענחת אותן, ובעצם לאפיין את סוגי הנביחות ומקורותיהן".

אז למה כלבים נובחים? "כללית, כי משהו חורג מהשגרה שלהם", היא אומרת. "לפעמים זה שמחה על זה שהמטפל מתקרב, לפעמים כדי לתקשר עם בני מינם, לפעמים להגיד משהו לבעל חיים אחר, לפעמים כדי להגן על עצמם". את סוגיית הנביחה כולה אין עדיין יומרה להבין.

למרות זהירותה, קובעת גזית נחרצות עובדה אחת חשובה: "שפת הנביחה היא אוניוורסלית". זאת אומרת, כל המין הכלבי, ולא משנה מאיזה גזע, או מאיזה מקום, מסוגל להבין ולתקשר באמצעות הנביחה. במלים אחרות, כלב יפאני לא יתקשה להבין את נביחת בן מינו הכנעני (במקביל לערוצי תקשורת אחרים כמו ריח, מגע ומחוות ויזואליות). לדעתה מתקיימת התקשורת הזו לא רק בין כלבים לבין עצמם. "גם קריאת חירום של חתול מובנת לכלב".

אז יום אחד נדבר איתם? גזית שוללת את הרעיון. "לא צריך לחלום על תקשורת קולית עם כלבים כי בעצם אין כאן שפת דיבור". מה שכן, היא מוכנה להניח שיום אחד יהיה אפשר לעבור מתחום אותות ה"אבטחה" לתחום אותות "רוצה לשחק", או אותות "אני רעב". גזית: "אף אחד עדיין לא יודע כמה סוגי נביחות יש והמרחק מהבנת הכלב גדול". ולא רק זאת, "הכלבים מבינים אותנו בני האדם טוב יותר ממה שאנחנו מבינים אותם, בגלל יכולתם לפרש את שפת הגוף טוב יותר מאתנו".

עם סיום סקר הייתכנות והפצתו, התקינו זהבי וחבריו את המערכת שפיתחו בשלושה בתי כלא בארץ והחלו בניסוי שנמשך שמונה חודשים, שבמהלכו ביצעו בדיקות "על כל תרחיש אפשרי". בתום הניסוי קיבלו הזמנה למערכת "פיילוט" מלאה באתר מבצעי ראשון - כלא באר שבע. המערכת, אומר זהבי, מתפקדת כבר שנה ואם לא יהיו אירועים יוצאי דופן תקבל בחודשים הקרובים אישור מבצעי. "מבחינתנו, זה אומר מכירות".

מבחן הכלא

כלא באר שבע. הימים ימי שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים ויגאל עמיר, כך מתעדכנים, עבר לא מזמן ל"הדרים" (תל מונד), להשלמת ההליך הרומנטי. מממתינים לדובר. "מי שנותן מתוך שמחה, נותן הכי הרבה", כתוב על קיר הכניסה, לצד "סוהר שפר הופעתך".

מתברר שדובר הכלא הוא גם רופא השיניים של המקום. ד"ר יובל ביטון, דק גזרה, אוהב את השילוב, מרוצה מההפתעה על פני השומע. הוא מסביר שכלא באר שבע הוא בעצם קומפלקס המורכב משלוש יחידות אבטחה נפרדות, "כלא דקל", "כלא אשל" ו"כלא אוהלי קידר". בשני האחרונים שוהים כ-1,000 אסירים ביטחוניים.

אנחנו בשערי "דקל", שמכיל 800 אסירים פליליים "שיקומיים" (ששפוטים עד שבע שנים) ומוזמנים דבר ראשון לחדר האוכל. "פה האוכל יותר טוב מב'שרון' (כלא בית ליד)", מעיד שכן לשולחן. ייתכן. כך או כך, האווירה רגועה. אסירים בחום משמשים בהגשה (עוף או שניצל), אנשי סגל בכחול סועדים בנחת. כולם מעורבבים אלה באלה ואין דיסטאנס נראה לעין.

ד"ר ביטון מציג את הגלריה האנושית הכלואה במתחם. מתברר שמדובר בכבדים שבכבדים. מרואן ברגותי, רוצחי השר זאבי, חסן סלאמה ("יורשו של המהנדס"), "משגרי קפה מומנט", "חוליית סילואן", "רוצחי נחשון וקסמן", "מבצעי הלינץ' ברמאללה", "מתכנני מלון פארק" ועוד ידועני טרור.

"פה נבחנת המערכת בתנאים המקסימליים באינטגרציה עם מערכות האבטחה האחרות", מסביר ד"ר ביטון, ואנחנו קולטים מה רבה האחריות שנופלת על כתפי הנבחנים שלאורך הגדרות. כעת עם המערכת של ביוסנס יודעים השומרים "למה הם נובחים", עניין משמעותי במקום שארוע לא שיגרתי, כמו נסיון בריחה, יכול להתרחש בו אחת לכמה שנים.

ישראל יעקב הוא אחראי הכלבייה של הכלא. בן 31, תושב באר שבע, סוהר שעשה הסבה לכלבים ונפשו נקשרה בנפשם. "בשבוע שעבר היה אירוע לב", הוא מספר. חצי, לברדור מעורב ("חצי חצי") בזאב, קיבל שבץ ומת בחצר. "כנראה עבד יותר מדי".

הוא מזמין אותנו אליו לקפה. החדר שלו מה שנקרא "מדוגם". כלומר עם תנאי שירות שאולתרו מתוך הסטנדרט. כיסאות מרופדים, תמונת הבאבא סאלי, תעודות הצטיינות ואקווריום נאה עתיר דגים עם בובות כלבלבים ששוהים מתחת למים באזור הקונכיות.

בוחנים את מצבת הכ"א (של הכלבים): סטאר ראשון, אחריו לאקי, רקס, אלפא, אופיס, קרלוס, בוש וננסי. הרשימה נמשכת. הכי אהוב - אלפא ("עשה את שלו, איך שאומרים"). אופיס מסתמן כיורש. בוש, לעומת זאת, טוב בעיקר להפרות סדר, "מספר 1 היום". ישראל יעקב אומר שהוא לא צריך מחשב בשביל להבין נביחות. "אני גם אגיד לך איזה נביחה של מי". נדולני, הכלבן המומחה שאתנו, מחזק את דבריו: "מי שעובד עם כלבים לא צריך אלקטרוניקה".

תחת פיקודו של ישראל 31 כלבים. הם מתרוצצים בזוגות בין גדרות כפולות. רובם עובדי לילה וביום נחים, הכל על פי התקשי"ר. כשאנו יוצאים לסיור במכלאה שלהם, כל הכלבים בלי יוצא מהכלל נובחים בחרון אין-קץ על העיתונות (שלא בצדק). משם עוברת השיירה לאזור הגדר. לאורך החומה מבחינים בדמויות שעירות אחוזות תזזית. את פניהן קשה לראות, רק את זנבן הנע הלוך ושוב במעין שיוט כרישי, מזהים. פחד אלוהים. "אין את זה בשום מקום, מי שהמציא את העבודה בתוך גדר כפולה זה אנחנו", אומר נדולני בגאווה ומתכוון למשרד הביטחון.

מגיעים לחדר הבקרה המרכזי של הכלא. הרבה מסכים שחור-לבן עם כלואים, סוהרים ובעיקר מסדרונות שלא נגמרים. מכאן אפשר לראות אם ברגותי שובר שביתה (ד"ר ביטון מכחיש מעורבות כלשהי בצילומים שפורסמו בתקשורת). המסך של "ביוסנס" תופס מקום של כבוד בחדר. כל ניסיון בריחה אמור להיתקל בכלבים של ישראל יעקב שיעירו את המערכת דרך המיקרופונים המשובצים לאורך מסלולם. לפי שעה כל הגזרות שקטות, אבל לך דע מה צופן השקט הזה בבאר שבע.

ד"ר דוליטל מודרנים

"עד לפני שנתיים לא ידענו מה זה בית סוהר", אומר דרור בר, "ופתאום מצאנו את עצמנו מתרוצצים על גדרות". מספר שפעם, בשעה שהקליט כלבים, נטש לפטופ בשטח בגלל מצב חירום שהוכרז בכלא - הסירנה תפסה אותו ליד הגדר באמצע התראה על משהו. הפרויקט, מתברר, הביא את אנשי ההיי-טק לעולם שלא שיערו כי ישתייכו אליו. היום הם מכירים כלביות, כלבנים, אתרים מאובטחים, חוות מרוחקות, אחראי ביטחון בתוך הקו הירוק (ומחוצה לו), זואולוגים, וטרינרים ובמיוחד בתי כלא.

"התחלנו עם אבטחה", אומר זהבי, "אבל ההמשך מי ישורנו. יש הרבה מחשבות. כמו ניטור מצב בריאותו של הכלב ברמה הביתית והגברת ההבנה בינו לבין בעליו". את שוק המשתמשים הפוטנציאלי הוא מחלק לשלושה - מוסדי-ביטחוני (בתי סוהר, מתקנים אסטרטגיים), מסחרי (ישובים מבודדים, מפעלים) ופרטי - בעיקר וילות. בארצות הברית, מגלה, יש 60 מיליון כלבים ביתיים. חתיכת פוטנציאל. אבל על הדגל של "ביוסנס", אומר, לא מצויר רק כלב. יום אחד, הוא מבטיח, תפליג החבורה למחוזות אחרים בממלכת החי. מי יודע, אולי גם ילחשו לסוסים.

כך או כך, כבר עתה מעוררת "ביוסנס" התעניינות בארץ ובחו"ל. "פנו אלינו מחברות אבטחה וביטחון גדולות בארה"ב ובאוקטובר הוזמנו להציג את המערכת בכינוס של ארגון בתי הסוהר העולמי בבייג'ין".

ומה בדבר החשש להצטייר בסופו של דבר כ"אבות הקלגסות המודרנית". אין כזה. זהבי: "ההזמנה משירות בתי הסוהר היא אתגר. מדובר בגוף עם סטנדרטים גבוהים וזה אומר שזה המבחן הכי קשה שהיינו יכולים להציג לעצמנו". בר אומר שבריחת אנשי החמאס מכלא שקמה לפני כשנתיים היתה נמנעת לו היתה מותקנת שם המערכת שלהם ומדובר הרי ב"חלאות". ברלב אומר שהעבודה עם מערכת הביטחון היא אמצעי בלבד לפיתוח הטכנולוגיה: "אני מקווה שיזכרו אותנו כד"ר דוליטל של העידן המודרני".

בכל מקרה, שלושתם מתרגשים מהחוויה הבינתחומית ובעיקר מהשותפים, הנבחנים, שזכו לעבוד במחיצתם: "הכלב הוא חיישן האבטחה הטוב בעולם", אומר זהבי. "הוא יכול לחזות תנודות סייסמיות, לגלות סרטן אצל אדם ולהתריע מהתקף אפילפסיה", מוסיף בר לב. בקיצור, "אין חיישן מתוחכם ממנו".

האמנם? אנחנו פונים לצביקה נדולני, לברר מה אמת ומה מיתוס.

קשרים של כלב

שבת בבוקר, המרינה של הרצליה. פונגו מצטרף לפגישה שנקבעה עם הכלבן המדופלם. פונגו, שחור פרווה, אדום רצועה, יודע לפתוח מגירות, להוציא רצועות ולתבוע טיול (גאון), עוד יצטער על שהתפתה לעסוק בעיתונות.

נדולני, כאמור איש השטח של "ביוסנס" והממונה על כלבי השמירה בתעשייה הצבאית, אדם שחולש על מערך של 2,000 כלבים, מחבר ספרי כלבנות, דור שני במקצוע, מקדם את פנינו במשפט: "כלב הוא אידיוט".

"בוא נלך", רומז פונגו.

נדולני בשלו: "כלב הוא בעצם החיה הכי מטומטמת עלי אדמות. הוא לא מבין שום דבר".

סבלנותו של פונגו פוקעת. נדולני המנוסה, אומר "חכו". וכאן מגיעה הפואנטה. "כלב לא מבין, אבל כלב קושר". מה הוא קושר? "כלב קושר בין צליל טוב לצליל רע". אנחנו נשארים. בינתיים.

כללית, נדולני להוט להפריך מיתוסים. הוא אמנם אוהב כלבים גדול ומחסידי הגדרתם כגדולי החיישנים (480-400 מטר), אך חשוב לו שנדע שכלב זה לא בן אדם. "קורה שאדם לוקח כלב הביתה וחושב שהוא לקח ילד. טעות. זה לא ילד, זה כלב, וצריך להתייחס אליו בהתאם. ופה מתחילה הטרגדיה. 'בובי, תביא את זה ותשים את זה שם'. אין דבר כזה!"

ויש לו סיפור: "מתקשרת אלי אשה מבוגרת מתל אביב ומבקשת: 'מר נדולני, אם אתה יכול להגיע, יש לי בעיה. דיברתי עם כולם ואתה הפתרון'. מה הבעיה? 'הכלב מדבר'. אמרתי לה: 'אין חיה כזאת, כלב מדבר'. 'תגיע', היא מתעקשת.

"אני נוסע אליה לרחוב בזל בתל אביב, יש שם תחנת מד"א גדולה. כל שתי דקות יוצא אמבולנס עם סירנה. כלב, צריך לדעת, מחזיר יללות לסירנה. ומה התברר? היא דיברה אליו והוא השמיע יללות. אתה מבין? היא חשבה שזה בגללה והוא בעצם דיבר עם האמבולנס.

"אנשים לוקחים כלבים הביתה ואז מתחילה קומדיה של טעויות, עד שהכלב הופך מחיית מחמד לחיית מטרד, ואנשים מתוסכלים, הוא לא עונה לציפיות. הם לא יודעים איפה המוגבלות. צריך לדעת דבר אחד: אנחנו יכולים להעזר בטבע, אך איננו יכולים לשנות אותו, ואם נבין שכלב איננו מדבר ואיננו מבין, ורק קושר דברים, אז נוכל לחיות אתו".

אנחנו נפרדים, לא לפני שפונגו סופג סטירה באף. נדולני מדגים עליו את הדיברה ה-11: "לא תיקח אוכל מאדם זר". סליחה, אנחנו ממלמלים, אנחנו דוגלים ב"נון-סקולינג". נדולני לא שולל את הגישה, אבל את הנעשה אין להשיב.

הדרך הביתה עוברת בשתיקה. פונגו בוחר שלא לדבר, בינתיים. השאלה אם הוא יודע לדבר לא רלוונטית במקרה שלו. כשנגיע הביתה, הוא כבר ישטוף אותי.



זהר ברלב (מימין), אייל זהבי (משמאל) ודרור בר (כורע, עם נטשה). הכלב הוא חיישן האבטחה הטוב בעולם




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת