כשסגן ניצב איתן רז מונה לפקד על תחנת משטרת מעלות-תרשיחא לפני כשנה הוא מיהר להכריז על מבצע סדר וניקיון במבנה המוזנח. לא היה לו מושג שמאחורי ערימות האבק והאשפה מסתתר אוצר בלום של מורשת ארץ ישראל.
התחנה, שממוקמת כמו תחנות משטרה רבות בארץ בתוך מצודה ששימשה את משטרת המנדט הבריטי, הפכה לאחר ניקיון יסודי ומאמצי שחזור ושימור - למעין מוזיאון משטרתי של ימי טרום הקמת המדינה. שני הצריחים שנסתמו בלשלשת יונים נוקו מאין-סוף הגרוטאות שהושלכו לתוכם ונחשפו במלוא הדרם; חרכי הירי נפתחו מחדש; בורות המים, חדרי המשאבות, הגנרטור והמצברים הישנים נוקו וחודשו, וגם מסדרונות התחנה נצבעו בצבע שמן אפור - בדיוק כמו במקור. בנוסף, החליטו השוטרים לשחזר את האורווה ששימשה בימי המנדט בית ל-18 סוסי הוד מלכותו. אפילו חבילות חציר ואוכפים הוחזרו למקום אחרי 65 שנים "כדי להשיב את ריחות האורווה שהיו כאן".
במהלך העבודות החל רז להתעניין בהיסטוריה של מבנה התחנה ובפריטים שונים שנותרו במקום מאז נבנתה בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת. "סיפור המצודות הבריטיות הוא סיפור מרתק", הוא אומר. "נשאבתי לנושא השימור". וכך, מצא עצמו רז מבלה ימים ארוכים בגנזך המדינה, תר אחרי מפות ומסמכים ישנים.
"בחיפושיי גיליתי את שרטוט מערכות המים של התחנה ואת התכניות לאיסוף מים מהר אגר", מספר רז. כשחזר למשרדו, הוא ושאר השוטרים ניסו להתאים את שרידי המאגרים למפות ובדרך איתרו מאגר שלא ידעו על מיקומו, בנפח 600 קוב. כעת המים שנקווים לתוכו משמשים להשקיית גינת התחנה, כמו גם להשקיית בוסתן חדש שניטע במקום.
אגב, מצודות הטגארט הבריטיות תוכננו כך שיוכלו לעמוד במשך חודש שלם מפני מצור, ומכאן החשיבות הגבוהה שראו באגירת מים.
בגנזך המדינה איתר רז גם צילומים בהם נראים סתתים מניחים אבנים בעבודת בניית מכלול האגירה המרשים. לאחר שקיבל אישור לקחת אותן לתחנה, הוא תלה את התמונות על קירותיה, כמו גם צילומים רבים נוספים מהווי התחנה וממסדרי הפרשים שנערכו בימי המנדט. אנשי התחנה אפילו הצליחו לאתר את אחד השוטרים מתוחי דום שמופיעים בתמונות - עלאדין יוסף אבזח, שגר כיום בכפר הצ'רקסי ריחניה ושימש שוטר בתחנה בסוף המנדט ואחרי קום המדינה.
על הקירות התחנה נתלו גם מסמכים רבים, חלקם נמצאו בארכיונים באנגליה, חלקם בארכיון משטרת ישראל. אחד המסקרנים שבהם הוא מסמך מ-1949 שבו מורה קצין האפסנאות המשטרתי של מחוז חיפה לשנות את שם התחנה מ"תרשיחא" ל"מעונה". המסמך הזה עורר ברז את הרצון לאתר את השלט המקורי של התחנה. הוא הסיר את שלט הפלסטיק שתלוי כיום בכניסה ומתחתיו אכן התגלה סמל המשטרה עם הכיתוב "תחנת מעונה", מרוחים בצבע על השם המקורי.
אמן השימור שי פרקש שהזדמן למקום ביקש לבחון את השלט הנושן, ובמהלך עבודתו נחשפה תגלית נוספת: את השלט המקורי, שהורכב מ-15 אריחי קרמיקה, יצר האמן הארמני דוד אוהניסיאן, שפעל בארץ משנות ה-20 ועד שנות ה-40. אוהניסיאן הותיר אחריו יצירות בעלות ערך אמנותי והיסטורי רב, בהן בית המזרקה במוזיאון רוקפלר, עבודות בארמון הנציב, בכנסיות, על שלטי רחובות בעיר העתיקה בירושלים ועוד.
הפרויקט שהוביל רז נחשף בשבוע שעבר לראשונה בכנס במכללה האקדמית כנרת. "אני רואה בתחנה מוזיאון חי", הוא מסביר. "זו תחנת משטרה שעובדת שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. אני לא רוצה להפוך אותה למבנה ספרטני. יש כאן שילוב של חדש וישן, תוך כבוד להיסטוריה. לצד עבודת המשטרה הנעשית במקום, מגיעים מדי חודש למקום כ-500 מבקרים, במסגרת קבוצות מטיילים שמגלים עניין בנושא מצודות הטגארט ובפרויקט השימור".
לדברי ד"ר גד קרויזר מאוניברסיטת בר-אילן שכתב ספר על הקמת מצודות הטגארט, "הקמת מצודות המשטרה הבריטיות היתה פרויקט הנדסי וביצועי מדהים בכל קנה מידה, שהתרחש ממש בתקופה שבה התחיל הקרב על בריטניה. באותם ימים יושבים אנשי משרד המושבות ומעבירים 2,200 מיליון לירות שטרלינג לפרויקט האדיר של בניית המצודות. 55 מצודות נבנו כאן בתוך שנה וחצי", בסביר קוריזר וסיכם: "בגלל זה מיזם שימור תחנת תרשיחא הוא מעשה יוצא מגדר הרגיל".