יאיר לפיד קרוע בין הבטחותיו הסותרות, לשבת בממשלה ולהביא שינוי. אם יצטרף לבנימין נתניהו, ולא חשוב באיזה תפקיד, הוא יקיים את ההבטחה הראשונה ויפר את השנייה. מתוך הממשלה יתקשה לפיד לשנות, ולא יוכל לבנות את יש עתיד כחלופה לליכוד ואת עצמו כיורש לנתניהו.
ההתלבטות קשה. בוחרי לפיד ציפו "שישפיע מבפנים", ולא שיתייבש באופוזיציה. חבריו לסיעה, בוודאי אלה שמילאו תפקידים ביצועיים, הלכו לפוליטיקה כדי להיות שרים בממשלה וראשי ועדות בכנסת, ולא בשביל לחמם את הספסלים האחוריים. אבל בבחירות ניצח הליכוד, ולא יש עתיד, ונתניהו לא רוצה לשנות כלום. הסדר החברתי והפוליטי הקיים נוח ונעים לו. הוא זקוק ללפיד רק להורדת המחיר של "שותפיו הטבעיים" מהמפלגות החרדיות והבית היהודי.
למרות קווי הדמיון ביניהם, לפיד איננו שותפו הטבעי של נתניהו אלא יריבו, הרוצה להחליפו בבחירות הבאות. יש עתיד הוקמה כדי לשנות את סדר העדיפויות שהנהיג הימין ב-36 השנים האחרונות, שבראשו ההתנחלות בגדה וטיפוח "חברת הלומדים" החרדית. לפיד רוצה להחזיר את המיינסטרים החילוני להנהגת המדינה ולהסיט משאבים מהגבעות והישיבות בחזרה לערים הגדולות ולהשכלה הגבוהה. 19 המנדטים שהשיג מלמדים שיש לו סיכוי. עוד מעט מאמץ וקצת מזל, ויש עתיד תשאב אליה את מצביעי התנועה וקדימה, ותסתער על השוליים החילוניים של הליכוד ביתנו ועל מאוכזבי העבודה. ההזדמנות מונחת לפתחו. אבל כדי שתתגשם, לפיד צריך להיראות כאלטרנטיווה, ולא כמשרת של נתניהו.
ברגע שייכנס לממשלה, לא יוכל לפיד לצאת, ונתניהו יתעלל בו. הוא ידחף אותו למשרד האוצר, ואחרי שישתמש בו כדוגמן הרשע של קיצוצי התקציב והעלאות המסים, יערער את סמכותו ויתערב בהחלטותיו. "ישראל היום" יציג את שר האוצר לפיד כטירון מבולבל, ואת נתניהו כמבוגר המנוסה המציל את המשק מקריסה. ראש הממשלה יכפה עליו להמשיך במימון הישיבות בלי לימודי ליבה, בנימוק של "מניעת קרע בעם", ולפיד ייאנק ויציית, תוך כדי איומי סרק בהתפטרות.
את השלטון מחליפים מהאופוזיציה, ולא מהממשלה. אי אפשר לשבת ארבע שנים לצד נתניהו, להיות שותף מלא למדיניותו, ואז לספר לציבור שראש הממשלה גרוע ועליו ללכת. גם אי אפשר להצטרף לקואליציה לזמן קצוב, ואז לצאת החוצה ולקלל. זה פשוט לא עובד. מפלגת העבודה ניסתה במשך שנים להיות גם שותפה וגם יריבה של הליכוד, עד שהתפוררה ונדחקה לשוליים. ליש עתיד לא יהיה אפילו הרקורד העשיר של מפא"י ההיסטורית להתרפק עליו. היא סתם תימוג, ככל מפלגות המרכז הקודמות.
לפיד יסבול אם יוותר על הפיתויים שנתניהו מציע לו. ילגלגו עליו שאינו מבין פוליטיקה, שוויתר על הסיכוי לרכוש ניסיון מיניסטריאלי ולפגוע בחרדים. הוא לא ייהנה אפילו מתואר יו"ר האופוזיציה, על המכונית המשוריינת, המאבטחים והפגישות עם נכבדים מחו"ל, שיהיו נחלתה של שלי יחימוביץ'. אבל ללפיד יש שלושה יתרונות עליה כחלופה לנתניהו: הוא פופולרי, מבין היטב את בוחריו, וחסין מהדחה במפלגתו.
האופוזיציונר לפיד יצטרך לעבוד קשה כדי למצב את יש עתיד כמפלגת השלטון הבאה. להציג הצעת תקציב נגדית, להיאבק על גיוס החרדים, למנות שרי צללים שיציקו לממשלה. לנסוע ברחבי הארץ כפי שעשה בקמפיין, ולספר לאנשים שיכול להיות כאן אחרת. שאפשר לשנות, רק צריך יותר כוח אלקטורלי. שכפי שוויתר על מעמדו התקשורתי והשכר הנדיב כדי ללכת לפוליטיקה, הוא מוותר עכשיו על הוולוו והלשכה כדי לצבור כוח לשינוי אמיתי במדינה. לפיד הוכיח שהוא יודע לשכנע. האם תהיה לו גם הסבלנות למסע פוליטי ארוך?