40 שנה למלחמת יום הכיפורים || למה החברים דיברו עם גידי, ולא על גידי

חבריו של גידי רוזנטל לכיתת המשחק של נולה צ’לטון ביטאו את כאבם על מותו בהצגה "חברים מדברים עם גידי". אבל זה לא היה אקט של הנצחה אלא של מחאה, שכוחה בעצם התרחשותה, זמן קצר כל כך אחרי מלחמת יום הכיפורים

בשיחת טלפון בצהרי יום, כשאיציק ויינגרטן נשאל על ההצגה שהעלה עם חבריו בכיתת המשחק המיתולוגית של נולה צ'לטון באוניברסיטת תל אביב בתחילת 1975, הוא לא מתקשה להיזכר. בלהט היזכרות מדקלם השחקן והבמאי שורות שלמות מההצגה ההיא, שנקראה "חברים מדברים עם גידי" ויוחדה לגידי רוזנטל, בן הכיתה שנהרג במלחמת יום הכיפורים. המלים ניגרות וניגרות, כאילו המחזה הנשכח חקוק עדיין על לוח לבו והזיכרון ממתין שינערו ממנו אבק של 40 שנה. באוקטובר 1973 רק התחיל וינגרטן - כיום ראש מגמת אמנות התיאטרון בסמינר הקיבוצים -...

רוצים להמשיך לקרוא?
הירשמו חינם לאתר באמצעות הטופס או לחצו כאן לרכישת מנוי ב-4.90 ₪ בלבד לחודש הראשון. כבר יש לכם מנוי? לחצו כאן כדי להתחבר לאתר
הירשמו חינם כדי לקרוא 10 כתבות בחודש:
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
טלפון נייד        
נא אשר את תנאי השימוש
נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ?  התחברו   |   שחזרו סיסמה