מעפולה לפייסבוק: הישראלי שעיצב את הפרופיל שלכם

המעצב בן בלומנפלד, יליד עפולה, כבר היה שותף לעיצוב אתרי אינטרנט של תוכניות טלוויזיה כמו "הישרדות" ו"האח הגדול", אבל אז הגיע טלפון עם הצעת עבודה מחברה קטנה ולא מוכרת ושמה פייסבוק, ואחריו פגישה עם מארק צוקרברג. השאר זה כבר היסטוריה, סליחה, טיימליין

כשבן בלומנפלד קיבל הצעת עבודה מפייסבוק, לא היתה לו כל כוונה לקבל אותה. זה היה בסוף שנת 2006, פייסבוק בדיוק החלה לפתוח את שעריה לציבור הרחב ולא רק לתלמידי קולג', ואילו בלומנפלד בדיוק החל לעבוד בחברה קטנה שעסקה במסחר מקוון, קצת אחרי שעזב את סי-בי-אס, שם עיצב במשך שנתיים את אתרי האינטרנט של תוכניות הטלוויזיה "הישרדות", "האח הגדול", תוכנית האירוח של דייויד לטרמן, "CSI" ועוד.

"אחד החברים שלי סיפר לי על חברה שמחפשת מעצבים, ושאל אם זה בסדר שיתקשרו אלי", מספר בלומנפלד. "אמרתי שלא, אני לא רוצה לדבר עם אף אחד, אבל הוא אמר, ‘מצטער, אמרתי להם כבר שהם יכולים להתקשר אליך'.

"הבחור שהתקשר אלי היה ג'ף האמרבכר, אחד העובדים הראשונים בפייסבוק. הוא סיפר שהם מחפשים מעצבים אבל אמרתי ‘תודה, אבל לא תודה'. הוא הציע להטיס אותי בחינם, להכיר את הצוות. שאלתי אותו איפה הם נמצאים והוא ענה שבפאלו אלטו. באותה תקופה אחי הגדול כבר היה בסטנפורד ואמרתי לעצמי למה לא, הם יממנו לי ביקור אצל אח שלי. אמרתי לו שאני אבוא אבל הייתי כן אתו ואמרתי שיש פחות מאחוז סיכוי שאצטרף אליהם. הוא אמר שזה בסדר, ניקח את הצ'אנס".

כשהגיע לפאלו אלטו הגישה של בלומנפלד החלה לאט לאט להשתנות. "כל מי שפגשתי שם היה פשוט לא ייאמן. בחברות אחרות שבהן עבדתי תמיד חשבתי שאני המעצב הטוב ביותר, אבל אז הגעתי לפייסבוק ואמרתי ‘אלוהים, אני כזה גרוע'. המעצב הראשון שעבד בפייסבוק גם ידע לעצב פונטים נפלאים וגם כתב את הקוד של גרסת המקינטוש של נאפסטר. לאף אחד אין את הטווח הזה. הוא למד פילוסופיה בברקלי. רוב המעצבים מגיעים בדרך כלל מבתי ספר לעיצוב, ושם אני פוגש מעצבים שהגיעו מסטנפורד, דיוק, ברקלי, האוניברסיטאות הכי טובות. ככל שפגשתי יותר מעצבים הבנתי שזה המקום שכל הטובים מגיעים אליו ושאם אני רוצה להיות במקום הכי טוב, זה המקום".

לאחר שחזר ללוס אנג'לס קיבל בלומנפלד הצעת עבודה, אולם עדיין לא היה משוכנע לגמרי שהוא מעוניין בה. "הם אמרו שהם רוצים אותי ושאלו מה יגרום לי לעבור לכאן. ביקשתי לדבר עם מארק צוקרברג לשמוע מה החזון שלו, להבין מה הוא רוצה לבנות. חשבתי שאם אני מתכוון לעזוב את כל החברים והמשפחה שלי, את מקום העבודה שלי שעושה דברים מדהימים, אני צריך להבין שאני עושה את זה בשביל הדבר הנכון. הם אמרו ‘אין בעיה, תדברו בטלפון ותשאל אותו כל דבר'. היתה לנו שיחה של שעה שבה שאלתי אותו שאלות מאוד ישירות, כמו מה המטרה שלך, מה אתה רוצה להשיג, כמה חשוב לך כסף ועוד. הוא היה מאוד פתוח. שאלתי אותו מה הוא הולך לעשות והוא אמר ‘אנחנו הולכים לשנות מן היסוד את הדרך שבה אנשים מתקשרים אחד עם השני, ואנחנו הולכים לגרום לכל אחד בעולם להצטרף אלינו'".

באמת? כבר אז זה מה שהוא אמר?

"כן, זה בדיוק מה שהוא אמר. קצת צחקתי, אמרתי אוקי, והוא אמר ‘אני רציני. אנחנו הולכים לגרום לכל האנשים בעולם להשתמש בפייסבוק'. זה היה השלב שבו הבנתי שהבחור הזה רציני ושאם הם מוכנים להשקיע בי זו יכולה להיות הזדמנות מעניינת. אז חשבתי שלעזאזל הכל, בוא ניתן לזה הזדמנות, ואם זה לא יסתדר אחרי שנה נעזוב ונמשיך הלאה. באותה תקופה עבדתי על מסחר אלקטרוני וזה היה מצוין, אבל לא היתה לכך משמעות כמו האפשרויות שהיו גלומות בעבודה בפייסבוק: הדרך שבה אנשים מתקשרים היא לא הדרך שבה הם קונים.

"זו גם היתה הסיבה שעזבתי את סי-בי-אס, כשהבנתי שככל שאעשה את העבודה שלי בצורה טובה יותר, כך אגרום ליותר אנשים לראות טלוויזיה, ואמרתי לעצמי שלא בשביל זה הלכתי ללמוד עיצוב. האפשרות לעבוד בפייסבוק התאימה יותר לסיבה שרציתי להיות מעצב: לעזור לאנשים להבין את העולם, את עצמם, את החברים שלהם".

כשהצטרפת לפייסבוק כמה עובדים היו בחברה?

"כ-200".

והיום?

"משהו כמו 3,000".

בלי אגו

בלומנפלד, נולד ב-1979 בעפולה. בגיל שש עזב את ישראל עם משפחתו ללוס אנג'לס, מאחר ואביו, רופא במקצועו, היה מעוניין להשתלם בחו"ל מבחינה מקצועית. אמו עבדה עד לפני 20 שנה כמורה ואז נהפכה לעקרת בית, אחיו הקטן גר בניו יורק ועובד באתר CollegeHumor, אחיו הגדול עובד בסטנפורד כרופא. בלומנפלד מאורס לג'וסלין, בחורה שהכיר בפייסבוק ועבדה שם בניהול סיכונים. בישראל יש לו משפחה בתל אביב ובאשקלון.

המשיכה לעיצוב התחילה אצלו בגיל צעיר, כפי שהוא מספר בראיון הווידיאו בתוכנת הסקייפ. "כילד אהבתי תמיד לצייר, מגיל אפס. בכיתה ה' התחלתי לקנות מגזינים בנושאי מחשבים ואני זוכר שהיה לנו מחשב מקינטוש שקנינו מידיד של אבא שלי שהגרסה השנייה של תוכנת פוטושופ היתה מותקנת עליו וכבר אז התחלתי לשחק אתה, זה היה לפני 20 שנה. בכסף של הבר מצווה קניתי מחשב מקינטוש יפה וצבעוני ובגיל 13 כבר עשיתי הרבה תלת ממד".

בגיל 17 החל לעבוד במקביל ללימודים במשרד פרסום. "לאבא שלי היה חבר מהתחום. הוא התקשר למשרד פרסום שהוא הכיר ואמר להם שיש לו פה ילד מאוד מוכשר שיודע תלת ממד. כשהגעתי לראיון הדבר הראשון ששאלו אותי בקבלה היה אם אני מחפש את אבא שלי. הם ציפו לבוגר של בית ספר לעיצוב.

"חיכיתי בחדר ישיבות גדול, סגן הנשיא נכנס ושאל מי אני. אמרתי שאני בקשר לראיון עבודה והוא אמר, ‘אלוהים, אתה נראה מאוד צעיר בשביל בוגר בית ספר לעיצוב'. אמרתי שאני לא. הוא חשב שאני עדיין בלימודים, אחרי שהוא הבין שגם זה לא נכון הוא עצר ואמר ‘רגע, בן כמה אתה'. עניתי שאני בן 17 ושאני עדין בתיכון. הוא החזיק את הראש בידיים, לא האמין, הביט על הבחור השני שהיה בחדר ושאל אותו מה הם הולכים לעשות. למזלי הם היו צריכים אותי כי היה להם פרויקט שהיה צריך להסתיים עד יום שישי. הבחור השני הסתכל עליו במין מבט של ‘אנחנו צריכים את הבחור הזה, מה זה משנה בן כמה הוא'.

"הראיתי להם את תיק העבודות שלי והם שכרו אותי. זה היה כיף אבל גם קשה. כולם היו שם לפחות בני 30. כשסיימתי את התיכון הציעו לי עבודה במשרה מלאה אבל אני רציתי ללכת ללמוד עיצוב. הם אמרו לי ‘אל תלך, אתה לא צריך את זה', הציעו לי משכורת רצינית, אבל ההורים שלי האמינו בהשכלה והבהירו לי שאין מצב שאני לא הולך לקולג'".

בכל זאת משפחה יהודית טובה.

"בדיוק. במבט לאחור זו ללא ספק היתה ההחלטה הנכונה. המשכתי לעבוד שם בחופשות הקיץ הלכתי ללמוד עיצוב ביו-סי-אל-איי, תוכנית רחבה שלא מכשירה בהכרח למקצוע: הם רוצים שתלמד לקרוא עיצוב ולחשוב על עיצוב ואם אתה הולך לשם ואתה רציני אתה יכול לצאת משם ולעשות כמעט כל דבר בתחום".

בשנת 2001, כשהוא בן 22, סיים בלומנפלד ארבע שנות לימודי עיצוב. העבודה הראשונה שלו היתה ב-Adams Morioka, אחד ממשרדי העיצוב הגרפי הנחשבים בלוס אנג'לס באותה תקופה. "ידעתי שאני רוצה לעבוד שם וכבר שנה לפני שסיימתי את הלימודים התחלתי לשלוח להם מכתבים שהם חייבים לשכור אותי ודוגמאות לעבודות. בסוף הם קיבלו אותי. עבדתי שם שלושה חודשים עד שפיטרו אותי: זה היה מוזר כי הרגשתי שבכל פרויקט הבאתי ערך מוסף עדכני מבחינת תלת ממד או דיגיטל.

"פתאום אחרי שלושה חודשים הם אמרו לי שהם חושבים שזה לא עובד. אמרתי ‘מה זאת אומרת זה לא עובד, אני נותן לכם כישורים שאין לכם'. נדהמתי. אז הם אמרו לי ‘תאמין לנו, אתה עוד תודה לנו על זה, אתה צריך להתמקד במה שאתה אוהב ולא בעולם המיתוג'. זו היתה עבודת החלומות שלי, במשך שנה עבדתי כדי להתקבל אליה, ואז אחרי שלושה חודשים מפטרים אותי. מעולם לא נכשלתי בשום דבר".

מה יגידו ההורים...

"כן, חשבתי ש'אין מצב שאני מספר את זה להורים שלי'", הוא אומר בחיוך. לאחר מכן הצטרף למשרד קטן ששמו BIG Interactive, שם עיצב לאינטרנט, משם עבר לסי-בי-אס עד שהצטרף לחבר ילדות כמנהל העיצוב של Varien, שעסקה במסחר האלקטרוני ולימים נקנתה על ידי אי-ביי. בפברואר 2007 החל לעבוד בפייסבוק בצוות של מעצבי המוצר, שאחראים על כל האפשרויות שפייסבוק מציעה למשתמשיה כמו תמונות, קבוצות, איוונטס, ניוזפיד ועוד. "לאחר שנה וחצי כמעצב מוצר הבנו שיש לנו בעיה עם הדרך שבה אנחנו מתקשרים את

פייסבוק לעולם, עם כל מה שקשור לנראות שלנו, איך אתה מסביר לאנשים מה זה כל דבר".

כתוצאה מכך עבר בלומנפלד להקים ולנהל את צוות עיצוב התקשורת במשך שנתיים, עד שהרגיש שהוא רוצה לחזור ולהתמקד בעיצוב ולא בניהול. "להיות מעצב ולנהל מעצבים זה שני דברים שונים, במיוחד כשמדובר במעצבים חכמים וכשרוניים. אהבתי את זה והייתי טוב בזה, אבל לא כמו שאהבתי לעצב. אז אמרתי שאני רוצה לחזור ולעסוק בעיצוב במשרה מלאה".

מה הגדרת התפקיד שלך כיום?

"אנחנו קוראים לזה 'מוביל עיצוב'. בפייסבוק אתה יכול להיות או מעצב או מנהל וזהו זה, אין ארט דירקטור או קריאייטיב דירקטור, אבל זה לא קשה לדעת מי יותר בכיר: יש מעצבים שנמצאים יותר זמן, יש את אלו שעובדים על פרויקטים גדולים יותר, אבל בסוף היום יש מעט אגואים והרבה אנשים שעובדים ביחד".

מי עומד בראש מחלקת העיצוב? יש לפייסבוק מעצב ראשי?

"כן. מארק צוקרברג", אומר בלומנפלד בחיוך. "זו בדיחה אבל זה גם נכון. כל החלטה צריכה לעבור בסופו של דבר דרכו. האנשים היחידים שאתה צריך לשכנע הם האנשים בצוות שלך ואת מארק".

מה אתה יכול לספר עליו? איזה מין בן אדם הוא?

"אחד הדימויים שיש לאנשים בראש הוא הדמות שלו מהסרט, ‘הרשת החברתית', אבל הוא מאוד שונה ממה שמתואר שם. הוא מאד מתחשב, מאוד נינוח, מאוד חכם, סופר אינטלגנטי: מרשים מאוד לראות איך הוא חושב על מערכות מאוד מסובכות. הוא גם נהפך למעצב ממש טוב: הוא יכול להסתכל על המחשב שלך ולהגיד שהרווח שם צריך להיות שבעה פיקסלים ולא שישה. מצד שני הוא עדין בחור בן 27, ללא ספק חנון, שאוהב דברים חנוניים, ובהתחשב בכל הדברים שהוא מתעסק בהם הוא די צנוע; אני יכול לחשוב על אנשים אחרים במצב דומה שהשתן עלה להם לראש והוא ממש לא כזה.

"בנוסף, יש לו זיכרון פשוט בלתי ייאומן. לדוגמה, בכל יום שישי יש בחברה מפגש אתו וכל עובד יכול לשאול אותו מה שהוא רוצה. פעם הארוסה שלי שאלה אותו שאלה והתשובה שהוא נתן לה לא היתה כל כך מוצלחת. ארבעה ימים לאחר מכן היא מקבלת ממנו אימייל באורך שני עמודים שבו הוא כותב ‘הי, התשובה שנתתי לך לא היתה מספיק טובה, הנה תשובה טובה יותר'.

"לבחור הזה יש כל כך הרבה דברים על הראש, אבל הוא זכר את השאלה וארבעה ימים לאחר מכן ענה עליה שוב. הוא יכול ללכת במסדרון ולהגיד לך פתאום ‘אתה יודע מה, אנחנו צריכים לחקור יותר בכיוון הזה או הזה', ואתה חושב שהוא בטח עושה את זה 200 פעם ביום. שבוע לאחר מכן הוא עובר ואומר אתה זוכר את הדבר הזה שביקשתי, עשית את זה? ואתה לא היית בטוח אם זה היה ברצינות. איך הוא זוכר את כל הדברים האלו?".

מה היתה השאלה של הארוסה שלך?

בלומנפלד מחייך ועונה: "אני לא זוכר".

סמל המנורה

נכון להיום כ-800 מיליון אנשים ברחבי העולם משתמשים בפייסבוק, ואיכות החוויה שלהם עומדת במרכז העבודה של צוות העיצוב של החברה, כמו גם של בלומנפלד שעסק בשנים האחרונות בחינוך המשתמשים ובהשקות של מוצרים חדשים. "משום שיש לנו כל כך הרבה משתמשים, בכל פעם כשאנחנו משיקים מוצר חדש זה מאוד מורכב. הדבר האחרון שעבדתי עליו היה הטיימליין. איך אתה גורם לכולם להבין שהפרופיל שלך כבר לא נקרא הפרופיל ושמעכשיו הוא נקרא טיימליין, ושעכשיו הוא גם הולך אחורה בזמן, ודרך אגב, זה דבר מצוין. ואתה צריך לספר את הסיפור הזה לבני 13 בלוס אנג'לס ולבני 78 בטורקיה, וידוע שאנשים לא אוהבים שינויים".

אבל אתם כל הזמן משנים, מחליפים מיקומים של כפתורים ועוד ועוד.

"זה נכון, האתר משתנה הרבה".

ואנשים מתעצבנים.

"כן, ברור. אני אתן לך דוגמה. תדמיין שבכל יום כשאתה חוזר הביתה המנורה בחדר השינה שלך נמצאת במקום אחר, אתה תהיה מתוסכל".

נכון.

"מצד אחד אנחנו חייבים שתהיה לנו את האפשרות להמשיך ולשנות, כי אם פייסבוק לא תשתנה היא תמות. זו עובדה. מצד שני האתגר הוא איך להסביר לאנשים מה אנחנו משנים ומה הסיבה לשינוי. לאנשים יותר קל לקבל שינוי כשאתה מסביר להם אותו, כשאתה נותן להם זמן להבין. אם נחזור לחדר השינה שלך, אפשר להסביר את השינוי בכך שאתה צריך תאורה טובה יותר ליד המיטה שלך, שיהיה לך קל יותר לקרוא. אז הלילה אני הולך להזיז את המיקום של המנורה שלך ותהיה מוכן לכך. נסה את זה במשך כמה שבועות ותראה איך אתה מרגיש לגבי זה. זו חוויה אחרת לגמרי מאשר להגיע יום אחד הביתה ולגלות שמישהו הזיז לך את המנורה".

איך אתם מחליטים לשנות? זה מגיע מאסטרטגיה או מעיצוב? ראיתם שלא לוחצים על כפתור ואמרתם בואו נשנה את זה או החלטתם על פיצ'ר חדש?

"גם וגם. יש שינויים שבאים מהעובדה שיש לנו פיצ'ר שאף אחד לא משתמש בו ואנחנו בודקים למה. לפעמים רוצים לנקות את העיצוב ולדאוג שהכל ייראה טוב יותר. זה מצחיק שאתה אומר שעיצוב ואסטרטגיה זה שני דברים שונים, בעוד שהם דבר אחד. אם אתה כמעצב תזיז את הכפתור שמוסיף חברים רק כדי להפוך את הדף ליפה יותר, יכול להיות שהרגע דפקת את כל עניין החברויות בפייסבוק. מעצבים צריכים להבין הרבה יותר מאסתטיקה. אתה צריך להבין שיש משמעות לכל החלטה שאתה עושה".

מה סבא אכל

אחד השינויים הגדולים שבהם היה בלומנפלד מעורב בשנה האחרונה היה הפיכת עמוד הפרופיל האישי מפורמט הניוזפיד לפורמט הטיימליין. "הטיימליין הוא דוגמה טובה למשהו שמארק חשב עליו. שהפרופיל שלך לא צריך לייצג רק את מה שקורה אתך עכשיו, אלא לייצג את כל ההיסטוריה שלך. זו היתה החלטה של פייסבוק שנועדה לאפשר לאנשים לספר סיפור עשיר ומורכב יותר על החיים שלהם".

בלומנפלד לא מתרגש מכך שפתאום כל ההיסטוריה נגישה, גם לא מהשינוי העצום שהחברה כפתה על הרגלי המשתמשים. "מבחינה היסטורית גם המעבר לניוזפיד היה שינוי גדול. במקום ללכת לפרופיל של החברים שלך כדי לראות מה הם עושים פתאום הכל התנקז לדף אחד. זה היה אותו דבר, פתאום כל המידע הזה נהפך למאוד נגיש. אם הגישה למידע הזה איפשרה לך לדעת יותר על החברים שלך, ולפני טיימליין ידעת מה החברים שלי עושים עכשיו, עכשיו אני גם יכול לדעת את כל ההיסטוריה שלהם".

זה קצת מפחיד.

"לא מזמן הייתי בבית של סבתא של הארוסה שלי. הסתכלנו על תמונות משנות ה-40 וה-50, תמונה פה, תמונה שם, היה לך חוש מסוים של סיפור אבל לא את כולו, היו הרבה פערים שאי אפשר היה להשלים. עכשיו תדמיין את הנכדים שלנו, הם יוכלו לדעת מי היה סבא, במה הוא האמין, איזו מוסיקה הוא אהב, כמה הוא רץ כל חודש, מה הוא אכל. זה מדהים. זה שינוי גדול מאוד, זה אמור להיות כזה. האם זה מאפשר לך גישה למידע שלא היה לך קודם? בוודאי. התפקיד שלנו בין השאר לאפשר לכל אחד לשלוט במידע שהוא רוצה לחלוק עם שאר האנשים, ואני חושב שמאוד השתפרנו בזה. לדוגמה, כשאתה מצטרף לטיימליין אתה מקבל שבוע כדי לעבור על הפרופיל שלך ולמחוק דברים שאתה לא מעוניין לחשוף אותם. אנחנו מאמינים שכיש לאנשים יותר שליטה על מה הם יכולים לשתף הם ישתפו יותר".

איך אתה רואים את פייסבוק בעתיד?

"דמיין שכל מה שאתה עושה, החברים והמשפחה שלך שם. לדוגמה, אני מגיע למלון בעיר חדשה. אני ניגש לקבלה ומכיוון שיש להם גישה לפרופיל שלי הם אומרים שלום מר בלומנפלד, מה שלומך, שמנו אותך בקומה העליונה כי אנחנו יודעם שאתה שונא רעש. אתה נכנס לחדר, פותח את הטלוויזיה שמוסרת לך מידע מי מהחברים שלך נמצאים כרגע בלוס אנג'לס. אתה מרים את הטלפון והחברים שלך נמצאים בחיוג המהיר במקום מספרים אקראים, והמוסיקה שהם שומעים או שאתה אוהב נמצאת גם שם".

זה לגמרי האח הגדול מה שתיארת עכשיו.

"אתה יכול לשלוט בזה. אתה לא חייב להשתמש בזה, אבל אם אתה מישהו שרוצה את החברים והמשפחה סביבו, אתה צריך שתהיה לך האפשרות הזאת. אתה צריך שתוכל להיכנס למכונית ולהגיד תנו לי מוסיקה שהחברים שלי שומעים כרגע. למה אתה לא יכול לעשות את זה עכשיו? למה המכונית לא יכולה לעדכן אותי שחבר שלי אוכל צהריים מעבר לפינה ואולי אני אצטרף אליו. אלה סוג החוויות שאנחנו רוצים לאפשר. אני לא יודע אם כל אחד בפייסבוק יענה לך את אותה התשובה אבל אני מאמין שרבים חושבים ככה".

מה הלאה?

"לפני שלושה שבועות יצאתי לשבעה חודשים שבתון. זה מדהים. חמש שנים בפייסבוק מרגישים כמו 30 שנה בכל מקום אחר. אפילו כשאתה לא במשרד אתה חושב על זה, כי אתה בא הביתה ואתה משתמש בזה, ההורים שלך משתמשים בזה, המשפחה, החברים, כולם. אתה נכנס לשדה תעופה, למסעדה, בכל מקום. אתה לא יכול להתחמק מזה. וכולם שואלים אותך שאלות.

"בנוסף אני מעורב בארגון שלא למטרות רווח ששמו דיזיינר פאנד שקם לפני חמישה חודשים, שמחבר בין מעצבים לסטרטאפים ומנסה לגרום למעצבים להיות גם יזמים. מה עוצר מעצבים שעובדים בשביל אנשים אחרים ליזום דברים משלהם? הם אומרים שהם יודעים לעצב אבל לא לנהל, שאין להם כסף, והחברה הזו מנסה להסיר את כל המחסומים באמצעות מימון, התמחויות, חינוך, עזרה טכנית ועוד. למתכנתים יש את הגיבורים שלהם - לארי, סרגיי, ביל גייטס - אנשים שייסדו חברות ששינו את העולם. למעצבים אין עדיין את הגיבורים האלו; הם בדרך כלל מאחורי הקלעים, ואנחנו רוצים לשנות את זה". *