"סיינט אטיין" מערערים על פולחן הנעורים

השלישייה הלונדונית שהוקמה בשנת 90' הצליחה לגשר בין חובבי אינדי, דאנס ופופ. באלבום החדש הם שרים על המוסיקה כבת זוג ארוכת שנים לחיים

  • משה קוטנר
  • 01.06.2012
  • 07:59

בפתיחת האלבום החדש של "סיינט אטיין" מספרת סולנית הלהקה שרה קראקנל, על הילדים בבית הספר שלה שנסעו במיוחד לסאמרסט כדי לראות את הבית של פיטר גבריאל. בנימה השמורה בדרך כלל להקראת סיפורי אגדות מכושפות לילדים לפני השינה, היא מספרת על שנת 74', שבה כילדה בת 10 החלה להסתקרן לגבי כוחה של המוסיקה לגרום לאנשים לנסוע כל כך רחוק או להתלבש בצורה מיוחדת.

צעירה מכדי לטייל בעצמה, שימשה עבורה הצפייה בתכנית "טופ אוף דה פופס" כאטלס לנוע על פניו. בהמשך היא מספרת על ההבנה שהבחור שלה אוהב אותה כי הוא "הכין לה קסטה", והיא תוהה האם בעתיד כשתתחתן ויהיו לה ילדים, מארק בולן (סולן להקת ה"טי רקס") עדיין יהיה כל כך חשוב.

קראקנל היא בת 45 השנה והיא החברה הצעירה בין שלושת חברי "סיינט אטיין". סביר להניח שלא מעט מחובבי "סיינט אטיין" המקוריים, כמו בני דורם בשנות השלושים ומעלה, חווים דיסאוריינטציה כלשהי ביחס להתרחשויות המוסיקליות העדכניות בעולם. תהליך ההתנתקות שמגיע לרבים גם כך עם הגיל, רק התעצם בשנים האחרונות, כשתוך זמן קצר הדרך להתעדכן במוסיקה חדשה עברה מהפכה, ואצל מי שנשארו מאחור, ערימות הדיסקים הנטושים והמאובקים משנות ה‑90 מספרות את כל הסיפור. כל זה רק מעצים את העיסוק באהבה למוסיקה, העומדת במרכז האלבום החדש, עבור מי שלא איבדו את האמון בכוחה.

"סיינט אטיין" מככבים, מן הסתם, בלא מעט מאותן ערימות מאובקות. השלישייה הלונדונית הוקמה בשנת 90', והצליחה באותו עשור לחבר באלגנטיות בין איכויות הפופ של הסיקסטיז למוסיקת המועדונים החדשה שהולידו ההאוס והטכנו. כמו שהסבירו עם יציאת אלבום הרמיקסים שלהם, "קזינו קלאסיקס", הם ביקשו לבטל את הפיצול בין מוסיקת פופ למוסיקת מועדונים, כפי שהיה בפופ של שנות ה‑60. בפני האיכויות הממיסות של הגירסה שלהם ל"Only Love Can Break Your Heart" של ניל יאנג מעטים הצליחו לעמוד, לצד קטעים אחרים שלהם שהפכו להמנונים לשעות המעורפלות שאחרי בילוי כימיקלי במועדון.

הקוליות שלהם גברה על הנטייה שלהם למתיקות דביקה, והצליחה לגשר בין חובבי אינדי, דאנס ופופ. המוסיקה של "סיינט אטיין" היתה מלאה תמיד אזכורים למוסיקת פופ ולעיר שלהם, לונדון. הפופ המתוחכם, הארס-פואטי שלהם מזכיר היום במיוחד את פועלם של ה"פט שופ בוייז". כמו ניל טננט מה"פט שופ בוייז", גם חברי "סיינט אטיין" המייסדים, בוב סטנלי ופיט וויגס, הם עיתונאי מוסיקה לשעבר שהביאו איתם תובנות ביקורתיות על עולם הפופ.

אבל שלא כמו ה"פט שופ בוייז", "סיינט אטיין" אף פעם לא ממש הצליחו בגדול במיינסטרים אלא הפכו יותר ללהקת פופ-בוטיק שיקרה במיוחד לליבם של מי שנכבשו על ידיה. האלבום האחרון שלהם משנת 2005, "Tales from Turnpike House", הרגיש כמו אלבום הפרידה שלהם, אבל בעקבותיו הם יצאו בשלל פרוייקטים, כמו אלבום רמיקסים שיצר המפיק ריצ'ארד אקס לכל אלבומם הראשון, וגם הוציאו אלבום פסקול לסרט.

את "Words And Music By Saint Etienne" הפיקו בין השאר ריצ'ארד אקס וניק קולי, לשעבר מקבוצת המפיקים קסנומאניה, לצד איאן קאט. בדומה לקטע הפתיחה, האלבום נכתב כולו על חיים מלאים בקסם והשראה ממוסיקה. בשיר "פופולר" למשל הם שרים על בלוג המוסיקה "פריקי טריגר", שעוסק בשירים שהגיעו למקום הראשון באנגליה מאז שנות ה‑50, ושירים אחרים עוסקים בדי-ג'יאים, ב"דוקטור תקליט", בימים האחרונים של הדיסקו ובתיבת נגינה רדופה אחת.

 

"טונייט" הוא על ההתרגשות בשעות שלפני הופעה של להקה אהובה, שבשילוב הקליפ לשיר מתמצת את החווייה המדוברת בלונדון ­ מהתעדכנות במדריך "טיים אאוט לונדון" דרך הפרפרים בבטן בדרך להופעה, הכניעה למוסיקה והתקוה שאחריה החיים לא יהיו יותר אותו דבר. זה שיר על החיפוש אחר גאולה דרך מוסיקה, שנשמע, על רקע הדאנס עם הגוון הניינטיזי יותר נוסטלגיה מאשר הווי חייהם הנוכחי של "סיינט אטיין", אך מצליח לזקק את החווייה שעליה נכתב.

כשם שקשה לדמיין את שרה קראקנל מלאה בתקווה שהופעה של להקה חדשה תשנה את חייה כיום, גם "Words And Music By Saint Etienne" אינו מתאפיין בעוצמות הריגוש של ימיה המוקדמים של הלהקה. הוא מאופיין בצליל שמחבר בין הדאנס המוכר של הלהקה, המצוי על הגבול שבין ההמוני לאלגנטי, לבין צליל פופ עכשווי ומסונטז. קשה להאמין שהוא יקנה ללהקה מעריצים רבים חדשים, וגם מי שמלווים את הלהקה כבר שנים לא ימצאו בו קטעים הכובשים במיידיות. ועדיין, הערך שלו חורג מהנוסטלגיה.

כשם שהאלבום נשען על הנעורים כמקור להשראה, הוא גם מערער על פולחן הנעורים, שהוא חלק בלתי נפרד מתרבות הפופ שבתוכה צמחה "סיינט אטיין". קראקנל שרה באלבום על המוסיקה כבת זוג ארוכת שנים לחיים ­ - הקסם והזיקוקין שאפיינו את תקופת ההתאהבות הראשונה כבר אינם, אולם לאהבה הזו יש המשכיות וקיום גם בגילגוליה העדינים יותר. במילותיה של קראקנל בשיר הפתיחה, האהבה הזאת, עמוקה, אינטימית ועדיין מפתיעה מחדש, עדיין "כאן כדי להישאר".

"סיינט אטיין", "Words And Music By Saint Etienne" (Heavenly)