סכנה להיות ערבי בירושלים

עיריית ירושלים, המשטרה, שירות הביטחון הכללי ורשויות נוספות חברו יחד למהלך שנועד להעניש חשודים ונאשמים בהשתתפות בהפגנות אלימות בירושלים. הנוהל הזה, שנולד לפני כמה חודשים ונחשף אתמול ב"הארץ" על ידי ניר חסון, כולל העברת רשימות ובהן שמותיהם של מאות תושבים פלסטינים, גם קטינים, לידי העירייה, הביטוח הלאומי וככל הנראה גם משרד הפנים, כדי שיבדקו אם ניתן "להעניש" את הרשומים שם בעונשים נוספים מעבר להליך הפלילי.

עובדי העירייה התבקשו לקדם את השמות שברשימה לראש התור בכל הנוגע לאכיפה, גבייה, עיקולים והריסות בתים. מעיון ברשימות עולה, שהעירייה ביצעה בחודשים האחרונים מאות צעדי אכיפה וגבייה נגד אותם אנשים — חילקה צווי הריסה, עיקלה רכוש וחשבונות בנק, פתחה בהליכים משפטיים ועוד.

רשימת הבעיות החוקיות והערכיות הנובעות מהנוהל הזה ארוכה מנשוא: אכיפה בררנית, פגיעה בשוויון בפני החוק, פגיעה באמון הציבור בשלטון החוק וברשויות האכיפה, ניצול לרעה של סמכויות העירייה, ענישה קולקטיבית של משפחות של חשודים, פגיעה בחזקת החפות ופגיעה בזכותם של חשודים לפרטיות.

כמו כן, פוגע הנוהל החדש גם בשירות שמעניקה עיריית ירושלים לציבור הירושלמי כולו, שכן במקום שצעדי האכיפה יינקטו על פי קריטריונים שווים ולטובת העיר והציבור, הם מופעלים על פי שיקולים זרים. עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח, שפנתה אתמול ליועץ המשפטי לממשלה בנושא, מציינת במכתב גם, שלמשטרה אסור כלל להעביר מידע ממאגרי המידע שלה לרשויות אחרות.

אבל מעל לכל השיטה הזאת חושפת את היחס האמיתי של עיריית ירושלים כלפי תושבי העיר הערבים. בעירייה ובקרב תושבי ירושלים היהודים נשמעות לעתים קרובות קובלנות על הציבור הפלסטיני, שאינו משתף פעולה עם העירייה ומסרב להשתתף בבחירות המוניציפליות. אבל כאשר המערך העירוני כולו — מהפקח בשטח ועד לראש העירייה — מתגייס כדי "להעניש" את התושבים הפלסטינים, קל להבין מדוע הם רואים בעירייה חלק ממנגנון דיכוי וכיבוש, ולא גוף שנועד לשרת אותם. על היועץ המשפטי לממשלה להורות באופן מיידי על הפסקת נוהל "הרשימות השחורות", וכן לחקור מי הגה ומי אישר את השיטה הזאת.