השבוע לפני 16 שנה || מהלך ארבע הנקודות המפורסם בהיסטוריה

לארי ג'ונסון אולי איבד את יכולת הכדרור ב"ספייס ג'אם", אבל ברגע קסום אחד הוא גרם אפילו לרג'י מילר לתפוס את הראש

5.6.1999 שמונה שנים אחרי שנכנס לראשונה בשערי ליגה אותה נדמה היה שישנה - כחלק מדור חדש של כוכבים שמסוגלים להטביע באותה קלות בה הם מסוגלים למכור נעליים - לארי ג'ונסון כבר לא היה אותו שחקן כדורסל. זה לא קרה בקיצוניות כמו בסרט "ספייס ג'אם", בו איבד בשניות את היכולת לכדרר עד שמייקל ג'ורדן ובאגס באני הצילו את המצב ונתנו לו לגעת בכדור זוהר, אבל הדעיכה היתה עקבית. במציאות שאינה כוללת ארנבים מונפשים, גופו של ג'ונסון – שתמיד נראה שאוב מעולמם של גיבורי על – התגלה כאנושי מדי.   

בתחילת דרכו לא היו סימנים לכך. בחירה ראשונה בדראפט 1991, רוקי העונה במדי שארלוט, אולסטאר בשנתו השנייה. שילוב כמעט בלתי אפשרי של מהירות, כוח מתפרץ ופיזיות אדירה הפך אותו לחיית משחק, כזו שנראה כי רק כוח עליון מסוגל למנוע ממנה לסיים קריירה באזור החיוג הסטטיסטי של צ'רלס בארקלי וקארל מאלון. אלא שבקיץ שלפני עונתו השלישית, הכוח העליון עשה שרירים; במשחק צדקה בוושינגטון עלה ג'ונסון לדאנק קליל, כזה שביצע אלפי פעמים לפני כן, כשהרגיש לפתע זרם חם מתפשט מגבו התחתון לעבר רגלו הימנית. שבוע לאחר מכן, כשרגלו קרסה בזמן שהדריך ילדים במחנה הכדורסל שלו, כבר התחיל לדאוג באמת. "עוד לפני שפגשתי את הקרקע חשבתי 'אני חייב לעלות על מטוס לשארלוט ולראות רופא'", אמר.

האבחנה היתה פגיעה בדיסק בגבו, שהקרינה על הרגל כמו על מצב הרוח. זה לא הפריע להורנטס להעניק לו חוזה היסטורי של 84 מיליון דולר ל-12 שנים, אבל מי שהציג תדמית חיובית שהתבססה על יכולתו המקצועית לצד סדרת פרסומות בה הפך לסבתא המדליקה בעולם, החל לאבד את עצמו. מחוץ לפארקט ברח ג'ונסון מהאוהדים ומחבריו לקבוצה, בעוד שעליו חמק מהמגע הפיזי שתמיד חיפש - ואפילו גרוע מכך. "ברחתי מהכדור", הודה בתום עונתו השלישית, בה החמיץ 31 משחקים וראה את ממוצעיו צונחים. במקביל לפתרונות רפואיים, החל לחפש דרכים לשנות את משחקו. אחת מהן היתה הגדלת הטווח; מי שזרק 114 שלשות בשלוש עונותיו הראשונות ביחד, סיים את עונתו הרביעית עם 210 זריקות. יעברו מספר שנים עד שהנתון הזה יקבל משמעות מיוחדת עבור אוהדי הניקס.

בקיץ 1996 נחת ג'ונסון בניו יורק תמורת אנתוני מייסון. בשלב הזה, קשת הקריירה שלו התעקמה עד שהזכירה את עמוד השדרה שלו; הוא אמנם חזר לאולסטאר פעם נוספת, ב-1995, אבל בגיל 27 כבר התרחק מהשחקן שהיה יכול להיות. "אני עדיין לא מת", טען, אך במקביל הפך לראשונה בחייו לאופציה רביעית בהתקפה – שווה ערך לכיסא החשמלי מבחינת ממוצעים. להגנתו, עשה התאמות מקצועיות ובעיקר מנטליות: ב-1999 כבר היה המנהיג הבלתי מעורער בחדר הלבשה שכלל גם את פטריק יואינג. "השחקן הכי פחות אנוכי והחבר הטוב ביותר לקבוצה שיצא לי לאמן", הגדיר את ג'ונסון מאמן הניקס באותה עונה, ג'ף ואן גנדי.

הניקס נזקקו לכל טיפת מנהיגות בעונה המקוצרת. צ'רלס אוקלי עבר לטורונטו תמורת מרכוס קמבי עוד לפני השביתה, ושבועיים לפני תחילת העונה נפרדה ניו יורק מסמל נוסף, ג'ון סטארקס, שעבר לגולדן סטייט תמורת לטרל ספריוול. מעבר לחשש תמידי מחניקה, ואן גנדי ניצב בפני אתגר בעייתי – לחבר תוך כדי תנועה קבוצה שהשתנתה מאוד, ולעשות זאת עם מרווח טעות ש-32 משחקים הופחתו ממנו. באמצע אפריל עמדו הניקס על מאזן 21-21, ורק שישה ניצחונות בשמונת המשחקים האחרונים העלו אותם לפלייאוף מהמקום השמיני.

העובדה שאת הפלייאוף שלהם החלו שבועיים לפני כולם בהחלט עזרה. בסיבוב הראשון מול מיאמי ג'ונסון סגר חשבון עם הנמסיס אלונזו מורנינג, כשניו יורק הפכה למדורגת שמינית השנייה בהיסטוריה שמעיפה את הראשונה. בסיבוב השני, מול אטלנטה, זה היה סוויפ מרשים בו השאירה הגנת הניקס את ההוקס על 76.5 נקודות למשחק. גם גמר המזרח מול אינדיאנה נפתח היטב, עם ניצחון חוץ, אבל במשחק השני קרע יואינג את גיד האכילס. זה היה אמור להיות הרגע שיגדיר את הסדרה, אבל לג'ונסון היו תוכניות אחרות עבור הרגע הזה.

"הרבה שחקנים היו צריכים להתעלות, וזה מה שניסיתי לעשות", יגיד בסיום המשחק השלישי. היו לו 26 נקודות כהוכחה לדבריו, אבל כולם יזכרו רק את ארבע האחרונות. 11.9 שניות לסיום, הניקס בפיגור 91-88, צ'ארלי וורד מוציא מהחוץ כדור שכמעט נחטף על ידי ג'יילן רוז. אלן יוסטון היה אמור לקבל אותו, וזה מובן; האיש היה חתום על הניצחון במשחק החמישי במיאמי, עם סל פלאי בפני עצמו. אלא שהפעם הוא לא הצליח להשתחרר בזמן, וג'ונסון היה זה שהשתלט על הכדור. הוא עמד מול אנטוניו דייויס כששניהם מטר מקו השלוש והקפיץ אותו עם הטעיית ראש. כשג'ונסון ברח שמאלה נוצר מגע, והשריקה לעבירה נשמעה לפני שהכדור עזב את ידו. "חשבתי על הזריקה מהשנייה שקיבלתי את הכדור", יגיד שנים לאחר מכן, "ידעתי שאהפוך להיות הגיבור או שאסיים כנבל. אבל עמדתי לזרוק בכל מקרה".

בדיעבד בכלל זקק רימון נפץ. אנשים שהיו באולם באותו משחק מספרים על התפרצות הר געש שפגשה רעידת אדמה. "הגארדן התרומם מהקרקע", טען לימים יוסטון. ואן גנדי הודה כי "עדיין עוברת בי צמרמורת כשאני רואה את זה". בזמן אמת, חגג ג'ונסון בריצה לקו החצי עד שהזכיר לכריס צ'יילדס ולעצמו שהוא עדיין צריך להכריע את המשחק מקו העונשין. אחרי שעשה זאת, ובעיקר אחרי שרג'י מילר לא הצליח לקבל את הכדור ומארק ג'קסון בקושי הצליח לשחרר זריקה בזמן שנותר, התחילו החגיגות האמיתיות.

בזמן שספייק לי זינק לזרועותיו של פאף דדי, ג'ונסון – שבשלב הזה גילה את דת האסלאם - סימן לאוהדים את האות L עם ידיו ונתן קרדיט לאללה. "היה לי מבט טוב, זרקתי וזה נכנס. אללה אכבר", אמר לשדר הקווים, ג'ים גריי, "הופתעתי שהיתה עבירה במצב כזה, אבל כל התשבוחות מגיעות לאללה". אולי זה נכון, אבל עדיין נדמה שלפחות חלק מהתשבוחות מגיעות גם לשופט ג'ס קרסי, שאיפשר המשכיות יוצאת דופן גם במונחי NBA. "זו היתה שריקה רעה", יגיד המאמן המפסיד, לארי בירד, "אבל ג'ונסון עשה מהלך גדול". כנראה שקל לזהות אחרי שעשית כל כך הרבה כאלה.

בירד לא היה היחיד שהכיר בגדולת הרגע. לפני שנתיים, במסגרת השיפוצים בגארדן, הוחלט כי יונצחו באזורים שונים באולם 20 מרגעיו הגדולים, בתמונות, קטעי וידאו וממרוביליה. לצד "קרב המאה" באיגרוף, המשחק האחרון של וויין גרצקי והאליפות הראשונה של הניקס, שוכן הרגע עליו חתום בלעדית ג'ונסון. "זה כבוד עצום", אמר. כיום, כעובד המועדון, הוא יכול לחיות את הרגע מחדש מדי יום כשחליפה לגופו במקום גופיית משחק. הוא אולי לא הוביל לאליפות – הניקס ניצחו 2-4 בסדרה לפני שנכנעו 4-1 לסן אנטוניו בגמר אליו הופיעו חבולים ונחותים אנכית – אבל ציין נקודת שיא בחייו המקצועיים.

חייו האישיים קצת פחות רוויים בכאלו בנקודת הזמן הנוכחית. מי שהיה השחקן היקר בליגה הגיש בפברואר בקשה לפשיטת רגל לאחר שצבר חובות בגובה של מאות אלפי דולרים - חלקם עבור דמי מזונות לחמישה ילדים מארבע נשים שונות. אם רק הכל היה פשוט כפי שנראה עבורו מהלך ארבע הנקודות המפורסם בהיסטוריה. "חשבתי שראיתי דברים", אמר רג'י מילר אחרי המשחק ההוא, "אתה מוביל בשלוש נקודות וחושב שהדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות זה שוויון. עד שדבר כזה קורה".