הבעיה העומדת על הפרק אינה הפאשרות ליצירת גוש שמאל-מרכז, כי ההבדלים בין מה שקוראים במקומותינו 'שמאל' - מפלגת העבודה המקרטעת ימינה - ומה שקוראים 'מרכז' מחזיקים בעמדות שדומות לעמדות של הימין המטורלל כדוגמת ישראל ביתנו, בכל הנוגע למשא ומתן לשלום והפסקת הכיבוש הישראלי בשטחים. כולם נגועים באותה מחלה של 'נעשה הכל למען השלום, אך על הגדה המערבית לא נוותר'. השקר הזה - כפל הלשון הה שהיה פעם נחלתן של מפלגות כהניסטיות מובהקות הפך כיום למטבע לשון שמופיע המצעים של כל המפלגות הגדולות וגם הפחות גדולות. אז למה להעמיד פנים שיש הבדל בין המפלגות? הקימו מפלגה אחת 'מחוברת לה יחדיו' כמו ירושלים, שכמו שטיח פרסי מקיר לקיר - מהים ועד הירדן פשוט תחנוק אותנו סופית, ואת הפלסטינים כמובן. מפלגת שמאל-מרכז-ימין משופרת תביא לאחדות מדינית וחברתית שלא נחוותה בישראל מיום הקמת המדינה. את מחנה המעצר המשוכלל שיחזיק במתנגדי המשטר אפשר לבנות ליד כלא שש ליד חיפה, כי באיזור המרכז, ליד כלא ארבע כבר אין מקום לבנות יותר. ושקטה הארץ ארבעים שנה.