תודה עמיר,

תודה לעמיר פרץ

תחושת הקלה מלווה את לכתך, דומה מעט להרגשה שסחפה את המפלגה לתקומה ולהעצמה אחרי נטישת ברק. אני יודע, נאחזת באילנות גבוהים רצית להיות כמותם. שאפת להיות בהסתדרות יצחק בן אהרון 2 במשרד שר הביטחון (כל תומכיך ביקשו למענך אז תפקיד חברתי, זוכר?) שאפת להיות אהוד ברק מס' 2 וגם בבריחה הזו אתה מנסה לשחזר את מהלכו של האטד ולנכס לעצמך קורטוב של הערכה נוספת.

ההתרגשות סביב כיפת ברזל והוקרת התודה האמיתית של אנשי הדרום הוציאו אותך משלוותך וכבר קשרת לעצמך תהילת עולם. כזו המאפשרת להציב שאלות נוקבות ליו"ר המפלגה בבחינת הסברים הניתנים לפטרון העיירה.

אפילו השפם שבחרת לקשט בו את פנייך הוא רצון נואל להציג נחישות מתעתעת לצד אזכור דמיוני של רודנות אפלה.

ללא תמימי הדרך ואנשים קשיי היום שאתה חייב להם את הקריירה הפוליטית שלך אתה נטול כל כשרון זולת מניירות של תככנות מפלגתית שירשת ממפא"י הישנה והעצמתה בתבלינים חריפים של קרבות רחוב.

לפני כשנה מול ביטוי ממלכתי הוגן של יו"ר המפלגה שלך שבאומץ לב פוליטי אמרה דברים חמים על מפעל ההתיישבות כולל מה שמכונה התנחלויות טענת ששלי מבצעת "התאבדות פוליטית" הצחקת אותי עמיר מה שעשית היום זה חרקירי פוליטי ללא כל תבונה. הלוואי שתצליח לברוא את עצמך מחדש בצביון שונה ובדמות אחרת רק כדי לומר לאלפים שתמכו בך כל הדרך ראו כל זה לא היה לשווא.

באופן אישי אני מעדיף לראות את תמונתך על הקיר בבית מפלגת העבודה ואו ההסתדרות מאשר את נוכחותך בייננו.

היה שלום בדרכך החדשה.