אל תהיה כזה תבוסתן. אתה צודק ברמה מסויימת.

הניסיון לפתור או להכריע את הסכסוך הזה עם נוסחה מוצהרת תמיד נדוון לכישלון. יש כאן כל כך הרבה דם רע, שכל מטרה שתצהיר עליה תהפוך ליעד לחבלה ולקלקול. יש גם יותר מדי משתנים ונעלמים.

מצד שני, זה לא שונה מהותית משאר החיים. ואנשים בכל זאת מתקיימים. עצם קיומה של המדינה הזאת ברמת חיים סבירה הוא פרוייקט די סבוך שלא ניתן היה להמר בבטחה על הצלחתו. ובמידה כלשהי הוא הצליח. בין השאר, כי דאגו לו אנשים שעסקו בלעשות יותר מאשר בלדבר. והמעשים שלהם היו אפרוריים ומשעממים. העליה השניה - אולי הקבוצה המשפיעה ביותר בכל ההיסטוריה הציונית - פתחה את דרכה בארץ הקודש בהקמת ההסתדרות וההגנה. שני הארגונים נראו מינוריים ומשעממים - איגוד מקצועי ומיליציה מצחיקה של בעלי בתים (את ותיקי השומר זה כל כך שעמם, שהם פרשו והקימו בהנהגת ישראל שוחט ארגון צבאי מתחרה). אבל לאורך זמן היו שני הארגונים האלו לעמודי התווך של היישוב. וזה נעשה בלי הצהרות ובלי טררם ובלי טקסים.

והיום: בתור התחלה, לך לאנשים ותנועות שיש להם רקורד בעשייה. תבדוק שהאג'נדה שלהם קוהרנטית. הקוהרנטיות לא תתברר ממה שהם אומרים. לפעמים הדברים שהם אומרים לא כאלו רהוטים. תבדוק מה הם עושים. ומהאנשים והתנועות האלו יבוא שינוי: הוא יתחיל בקטנה, לפעמים בזוטי זוטות כמו אם עובדים במפעל מסויים יעבדו בעמידה או בישיבה. דברים ברמת הרזולוציה הזאת.

כל השאר, בדיוק כמו שאתה אומר, בולשיט. השפה והמחשבה לא יכולים להכיל את המציאות. אבל המעשה - המעשה אולי כן.