לי קשה להבין את שי חוזר לדהיישה ומצפה שמישהו שם יזכור מעשה טוב שעשה. כי
המעשה הטוב שלו הוא רק פירור בים הרשע של הכיבוש ששי עצמו מתאר וכל כך
מדויק. אולי לשי לא נעים הזיכרון של אותם ימים והוא נאחז באותו רגע קטן של
חסד שחש כשטיפל בילדה.
אבל לציבור הישראלי הרחב, זה שמתעלם מרשע הכיבוש, ומה שהכיבוש עושה לנשמת
העם, משמש הסיפור כדי להרגיש (בטעות) צודק לרגע ולומר לעצמו שהנה, גם כשאנו
עושים להם טוב, ומצילים את הילדה, הם אינם זוכרים. בגלל זה, בעיני זה סיפור
מיותר ומטעה כל זמן שהכיבוש נמשך.
מעשה טוב,קטן ונשכח ,בים האכזרי של הכיבוש
לי קשה להבין את שי חוזר לדהיישה ומצפה שמישהו שם יזכור מעשה טוב שעשה. כי המעשה הטוב שלו הוא רק פירור בים הרשע של הכיבוש ששי עצמו מתאר וכל כך מדויק. אולי לשי לא נעים הזיכרון של אותם ימים והוא נאחז באותו רגע קטן של חסד שחש כשטיפל בילדה.
אבל לציבור הישראלי הרחב, זה שמתעלם מרשע הכיבוש, ומה שהכיבוש עושה לנשמת העם, משמש הסיפור כדי להרגיש (בטעות) צודק לרגע ולומר לעצמו שהנה, גם כשאנו עושים להם טוב, ומצילים את הילדה, הם אינם זוכרים. בגלל זה, בעיני זה סיפור מיותר ומטעה כל זמן שהכיבוש נמשך.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ