זה מזכיר את המאה ה19, בה במקום לעזור לנשים, חשבו שהן צריכות טיפול מיני

במאה ה19, נשים עדיין היו סופר-סופר מסכנות, חרדתיות, כמעט נטולות רכוש ותמיכה, נשואות לגברים מכים מגיל צעיר וכן הלאה.

ברגע שהתחיל הטיפול הפסיכולוגי, היו מאשפזים אותן על חוסר התאמה ל"תפקידי" המגדר. ואז בעצם החזירו אותן לתוך סחרור של מה שמלכתחילה גרם לכל הבעיה - דיכוי והצרת צעדיהן. כן, זה מבאס ומשעמם לדבר על זה, אבל זאת המציאות.

מה עוד עשו? טיפולי מין מפגרים, כאילו אורגזמה תשחרר אותן מהחרדה הקיומית. משליכים את החרמנות הגברית בעת מצוקה, על נשים שכלל לא חושבות על מין בעת מצוקה. הרבה מהמטפלים היו אונסים אותן, עד שנות ה70 של המאה ה20.

אבל הפסיכולוגיה השתפרה מאז והיום מטרתה הפוכה - להבין את המטופל/ת.
ורדה לא מייצגת, למרות שלפעמים היא אומרת דברים נחמדים ומצחיק לשמוע אותה.