לקרוא ולבכות. הטמטום שלנו מעמיק עם השנים.

אור
  • 13:58
  • 08.12.12

הייתי שם כשעוד אפשר היה עם מעט אנושיות להגיע להבנה ולאיזו אחווה.
מאז , כל כך הרבה צלקות נחרטו בהם ובנו.
כבעלי הכוח, וכמי ששולטים - הטמטום כולו שלנו.
קהות החושים חלחלה לשני הצדדים. אך הכדור עדיין בידינו.

תגובה לכתבה: בחזרה לדהיישה