כבר היו סיפורים על אנשים שלא מרגישים כאב אבל הכתבה הזו לוקחת את הקורא כמה צעדים קדימה ושאלת שאלות פילוסופיות בסיסיות על ההתנהגות האנושית ויחסים בינאישיים. מסתבר שכאב הוא תנאי לתחושות של אמפטיה ושל הנאה. אין אמפטיה אמיתית או תחושת הנאה אמיתית ללא היכולת לחוש כאב. אלה שני צדדים של אותו מטבע. וזה בדיוק מה שמדהים. ולכן צריך להתייחס בסקפטיות לניסיון של הכתבה להציג את אשלין ושות' בכעלי מנעד רגשי דומה לזה של אנשים רגילים. זה פשוט לא נכון. ברור שיש להן בעיה בסיסית באמפטיה (הם מחקים תגובות של אנשים אחרים אך לא חשים זאת באופן אותנטי) וברור שהם חסרי הנאה מינית או כל תחושה הנאה פיזית אחרת. ומה שמדהים זה שגם אם מבחינה פיזית מדובר בסוציופטים נדמה שניתן ללמד אותם להיות חברותיים ורגישים. כלומר שתחושות רגשיות יכולות להיות עניין נלמד כמו נורמות חברתיות אחרות. והתובנה הזו היא פשוט מדהימה.