הסאנדיי טיימס הוא עיתון מכובד וידוע ברצינות ומהימנות כתבותיו. במובן מסוים, עיתון זה ״ערב״ מן הסתם, גם למהימנות כתביו, קל וחומר הוותיקים שבהם דוגמת עוזי מחניימי, בעברו קצין בדרגת ס״אל ביחידה 504 של צה״ל. יחידה זו חרף היותה מן הוותיקות, ויש אומרים שהחלה לפעול עוד בטרם קום המדינה, כלא מעט מיחידות האיסוף והמידיען של צה״ל, אך שלא כדרכן של יחידות אלו פעלה תמיד בפרופיל נמוך ואינה זוכה לזוהר התקשורתי של אחותה, היחידה המכונה 8200 לדוגמה, אם לטאב ואם למוטב. יחד עם זאת מן המעט שהתפרסם אודות יחידה זו היא אינה מצטיירת בדיוק כיחידה התנדבותית של שבט צופים מייסודה של אמא טרזה. רחוק מכך. אבל כל זה, איך אומרים, היה מין זמאאאאאן, ועוזי, מן הסתם אינו מתפרנס ממנות הקרב ומנכסי צאן ברזל שאגר במשך שירותו או נהנה, נאמר, מגישה נוחה יותר לבעלי תפקידים, יען כי אנשים באו והלכו, נאמנויות התחלפו, בפרט בתחום הפכפך זה שבו הבגידה, המשחק הכפול והמשולש ותקיעת סכין בגב, בסמטה אפלה בבירות או בשכם דבר יום ביומו הם קוד המשחק שלו. אז מיהו עוזי ומה מטרת קיומו של עוזי כיום או ליתר דיוק ברגע זה? תשובה, לרגע זה, אף כי נכונה ובדוקה, תתברר כטועה ומטעה לאחר מספר ימים. הואיל ויהודי חייב להתפרנס ממשהו, התפקיד שעוזי ממלא, הוא נוח וכדאי לכל הצדדים: הסאנדיי טיימס, זרוע זו או אחרת של מתן אינפורמציה צה״לית שמטרתה לזרוע אינפורמאציה או דיסאינפורמאציה, על מנת שאפש אחר כך לייחס פעולה או מבצע מסוים למדינאי זה או אחר, תמיד לפי הקוד ״עפ״י מקורות זרים״ (מאחר והידיעה לאחר פירסומה בעיתון לונדוני חוזרת ארצה במעין בומראנג תקשורתי), ואז כולם שמחים במעין MENAGE A TROIS הנפלא הזה. כמו במקרה של פיענוח רצח, הבלש הממולח תמיד צריך להתחיל בשאלה ״מי נהנה מביצוע הפשע הזה״. וב קרה שלפנינו הקורא החשדן והזהיר צריך לשאול אחר מקרא הכתבה: מי ממדינאינו נהנה מפירסום הידיעה שבתכנונו, ביזמתו ובחכמתו כי רבה ( הרבה הרבה מעבר ל-פ״ה של שעונים, לדוגמה) פעולה זו נעשיתה. חג אורים שמח לכל בית ישראל, ושהקב״ה ישלח אורה ושמחה במעונם של חיילינו וחיילותינו הפועלים יומם ולילה מהר החרמון עד לים סוף, ולפעמים גם הרבה מעבר לגבולות אלה, אמן.