מרצ היא המפלגה האחרונה שאפשר להגיד עליה שאין לה מה להציע

אם כוונתך לקמפיין הבחירות - אין לי בעיה עם הטענה (אך הקמפיין נועד בהחלט להיבנות מהמיאוס מפוליטיקה ומתחושת "אין למי להצביע, כולם מושחתים"); אך אם כוונתך לעצם הפעילות של מרצ - הרי זו טעות מצדך. מרצ היא דווקא אחת המפלגות הפעילות ביותר בכנסת, ביוזמות חקיקה, בהצעות לסדר היום, בהעלאת נושאים לדיון, וגם בהעברת חוקים. תקצר היריעה מלתאר את החוקים החיוביים שהם העבירו, אך המבקש יוכל לעיין באתרי הכנסת והכנסת הפתוחה. אין הם, כמובן, היחידים שעושים זאת - וטוב שכך. מרצ מייצגת באופן כן ואמיץ את השמאל בכנסת כאשר המפלגות המכנות עצמן "מרכז" מגמגמות לא פעם (פעם, אגב, גם היא גמגמה בכמה מקרים, אך אצל זהבה גלאון מדובר בנחלת העבר), והיא מפלגה ראויה לתמיכה בידי מי שתומך ברעיונותיה, שכן היא תייצג אותו היטב.

אגב, מפלגות אידיאולוגיות ככלל, משני הקצוות של המפה הפוליטית, הן באופן כללי יותר פעילות ופחות "כיסאולוגיות" ומושחתות. יש לזה משמעות. במקום להילחם על הכיסא (ויש מן הסתם גם דברים כאלה - אך לא באותו אופן שבו זה מתבצע קרוב למרכז המפה), המפלגות האידיאולוגיות מבצעות ופועלות. עם זאת, יצוין שמידת ה"קיצוניות" אינה מייצגת בהכרח את מידת ה"אידיאולוגיה" - כך, למשל, בטור באתר "הארץ" פורסם (ובדקתי) שח"כ מיכאל בן ארי לא עשה הרבה ככל שזה נוגע ליוזמות חקיקה, והיה עסוק בעיקר בלדבר ולהסית. אך פרלמנטרים מעולים נמצאים בדרך כלל במפלגות האידיאולוגיות, ועליהן גם אפשר לסמוך שלא יסטו מהמצע שלהן באמצע הקדנציה (או בתחילתה).