ראשית מאיפה אני מדברת - הורי במקצועם היו אח ואחות. עד יום מותם בגיל
שמונים זכרו ודברו על החולים שהיו בטיפולם. ראו במקצוע שליחות ולא רק מקור
פרנסה שהיה קטן מאד.
היום האחיות שובתות כי עבודתן קשה ומספר החולים גדול , הכל נכון אבל , לאור
היחס שמקבלים מהאחיות בבית חולים (חוסר אמפתיה לחולה ומשפחתו התקשורת בין
האחיות בשפה זרה לפני החולה ומשפחתו, המתן הרגשה שתמיד מפריעים להם גם שאין
רק יושבות בדלפק ומדברות ביניהן), הציבור אדיש למאבק גם אם הוא צודק.
ולאחיות קופת חולים , המצב דומה ההתיחסות לחולה דומה , עבודה על פי הספר
ולא על פי המצב - אז למה הן שובתות ? הזדהות או רצון לשפר את תנאי העסקתן?
האם גם הן רוצות תוספת כ"א ? כמה עוד אפשר להתדרדר?
אז שלא לומר כמו אבי שהרפואה פשטה את הרגל , שפרו את ההתיחסות לציבור
ותקבלו תמיכה מקסימלית .
אליה וקוץ בה - שביתת האחיות
ראשית מאיפה אני מדברת - הורי במקצועם היו אח ואחות. עד יום מותם בגיל שמונים זכרו ודברו על החולים שהיו בטיפולם. ראו במקצוע שליחות ולא רק מקור פרנסה שהיה קטן מאד.
היום האחיות שובתות כי עבודתן קשה ומספר החולים גדול , הכל נכון אבל , לאור היחס שמקבלים מהאחיות בבית חולים (חוסר אמפתיה לחולה ומשפחתו התקשורת בין האחיות בשפה זרה לפני החולה ומשפחתו, המתן הרגשה שתמיד מפריעים להם גם שאין רק יושבות בדלפק ומדברות ביניהן), הציבור אדיש למאבק גם אם הוא צודק.
ולאחיות קופת חולים , המצב דומה ההתיחסות לחולה דומה , עבודה על פי הספר ולא על פי המצב - אז למה הן שובתות ? הזדהות או רצון לשפר את תנאי העסקתן? האם גם הן רוצות תוספת כ"א ? כמה עוד אפשר להתדרדר?
אז שלא לומר כמו אבי שהרפואה פשטה את הרגל , שפרו את ההתיחסות לציבור ותקבלו תמיכה מקסימלית .
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ