אינני שותפה לטרנד הפופוליסטי של שמחה לאיד. להיפך, אני חשה חמלה אנושית כלפי מיליוני הסורים, העירקים, הלובים. כאילו יד נעלמה, אכזרית וצינית, בוחשת בחייהם, באמתלה שיקרית, של מרד עממי נגד מישטר דיכוי. כאילו הם בהמוניהם החליטו להעדיף את הדיקטטורה הסונית דתית, על פני הדיקטטורה הרכה של מנהיג חילוני שדאג לרווחתם, ולא לרווחת תאגידי נפט וגז, ותעשיות הנשק המערביות. עדיין לא נחשפו כל האינטרסים הזרים שבחשו מאחורי הקלעים. סביר להניח שבצד בריטניה וצרפת, גם ישראל הפעילה שם את זרועה הארוכה. עכשו לפי הסאנדיי טיימס, אנחנו מחפשים שם את האקדח העשן, זה שאולי כבר נתפס בידי הטרוריסטים, שלא יחוסו על אזרחים חסרי ישע, כדי לתת למערב עילה להתערבות צבאית..ואולי ,יש לקוות, ייזהר המימשל האמריקני הפעם מתרגילי הונאה שגררו את בוש לתוך הבוץ העירקי.