לקרא לנו פסיכולוגים מראה כמה אתה לא מבין ולקרא לזה תנ"ך מראה שאתה לא יכול להבין.

זה נכון שאנחנו לומדים את עצמנו לדעת ובאופן מוזר לא ממש לומדים מנסיון אבל לא לאפשר למתקשים ללמוד זה אבסורד, כל אחד יחליט עבור עצמו. לא מדובר במתן תרופות לילדים עם דיסלקציה, מדובר בעוד זמן ופחות לחץ להגיע להישגים האצורים בתוכו.
אישית אני לא נוטה להגדיר ולאבחן כמו שאני נוטה לתמוך ולנתר עד שהבעיה כבר לא בעיה. הדברים מסתבכים שאנשים חסרי הבנה של התהליך מוסיפים את אלמנט הסטיגמה.
אגב תהליך היגון הנורמלי מוגדר כעד שנה ובהתאם לנורמות התרבויות של האדם הסובל ממנו. אל תתטעה עם נתונים סינטולוגים. אם תרצה נוכל לדבר על כל הכעס שבך.

פסיכיאטריה הרבה יותר מכל מקצועות הרפואה הוא מקצוע עם המון פילוסופיה, אני חוזה גידול משמעותי של הפרעות פסיכיאטריות מכיוון שאנו (מנקודת מבטי) חברה חולה מאוד, שעובדת את עצמה לדעת, שלא יודעת מנוחה, שכל הזמן שואפת ליותר ומלחיצה את עצמה, שניזונה ממזון לקוי בעליל, ועוד. כל אלו דגלי אזהרה למחלות הנפש ודיכאון היא המגיפה של העולם המערבי. כדאי שתפנימו. לומר לעצמנו שאנו מאושרים מתאפשר בשלב זה רק מחוסר הידיעה של אושר אמיתי מה הוא.