במונחים פוליטיים, כבר לא ברור אם אורי משגב הוא רק תקלה זמנית או אסון בעל השלכות עתידיות. דבר אחד ברור: בכתיבתו המוזרה כשאין לו יומרת עיתונאות אמיתית הוא מבזה את עצמו ומשפחתו. לא היה כדבר הזה. אי אפשר לטעון לעיתונאות בישראל בלי להתייחס לדברים ענינית. היו בתולדות העבודה העיתונאית כתבים חיוורים, היו גם התמודדויות כושלות. סירוב עיקש להציע התבוננות כוללת עוד לא היה. כשכתב אורי שוב ושוב נגד שלי, ריצד מאחוריו ללא ראות מוטו שהכריז "שלי לזבל", אבל אלו מלים נפוחות. למלותיו שלו דווקא מומלץ להתייחס ברצינות. למשל, לסירובו לכתוב בהגינות להתחייב שלא לקשקש שטויות. או להתייחסותו הארסית האישית נגד שלי ובעד עמיר פרץ בתיאורים מגעילים. מקור ההכפשות והזלזול טמון כנראה בעובדה שעם הסתלקותו המשמחת של פרץ, נפרץ המחסום האחרון שהפריע לו לכתוב נגד העבודה. אפשר להמשיך ככה הלאה. הבנתם את המסר.