אל דאגה נרד חזרה תוך שנים ספורות עם אופק חדש ועוז לתמורה.

התוכניות הללו מוציאות מהמורים את הנשמה.
במקום להיות מורים שבאים ללמד הם הופכים להיות מורים שבאים להחתים כרטיס.
מתי תבינו שמורה לא צריך להחתים שעון בגלל שאם הוא לא נמצא הכיתה ללא מורה - המנהל יודע ומרגיש מיד שהוא לא נמצא!!!
ועכשיו במקום שהמורה יבוא לכיתה הוא רץ לשעון, וכל היום רק מתחשבן - נהיה מועסק על ידי שעון הנוכחות במקום על ידי בית הספר.
בעקבות כך השעורים הופכים להיות (אצל חלק מהמורים) למשהו לצאת ידי חובה, להחתים כרטיס... אין מה לעשות אם העסק הופך להיות עם אוירה של התחשבנות ומגיע לי והייתי ולא הייתי.... במקום ל - תראו איזה יופי מה הכנתי לכיתה בבית, גם אתם יכולים לעשות בקלות... והתלמידים מרגישים...
חבל חבל שהכל הופך להיות כרטיס נוכחות.