תסמונת מרידור

זוכרים את דן מרידור? זה האיש שבעיני רבים מייצג את קרן האור המוסרית בעידן החושך בו אנו מצויים. איש זה היה במשך שנים ארוכות מקדם נלהב של רעיון ארץ ישראל השלימה, בלי שהוטרד מן הבעייתיות המוסרית של שליטה אלימה על עם אחר תוך שלילת זכויותיו. לימים גילה את ״הבעייה הדמוגרפית״, ואז הבין שחזונו אינו ניתן לביצוע מטעמים מעשיים, ושינה את עמדותיו (לא ברור בדיוק באיזה כיוון). שימו לב לאחריתו המרה של מרידור: גם אכל את הדג המסריח וגם גורש בבושת פנים מן הבמה הפוליטית.
איך כל זה קשור לענייננו? השליטה הנואלת בפלסטינים היא הבעייה המוגלתית והבוערת ביותר על סדר יומה של ישראל, היא שהשחיתה את ישראל מבחינה מוסרית. המנהיגה הטרייה של מפלגת העבודה בחרה מתוך חישובים שונים להתעלם מבעייה זאת במערכת הבחירות שלה, וצאן מרעיתה, למעט פרץ, השלימו עם בחירתה. רק עכשיו התעוררו, כאשר נדמה להם שבשל כך הם עשויים להפסיד מצביעים, דהיינו לאבד את מקומם בכנסת. כלומר, כמו במקרה של דן, הסוגייה המוסרית לא הטרידה אותם עד שגילו כי יש לה היבטים מעשיים מכאיבים מבחינתם.
והלקח: למדו ממקרהו של מרידור. המוסר, אשר נראה לכאורה כתחומם של בטלנים יפי נפש, הוא אויב אכזר, הנוקם לבסוף בלא רחם באלה שבזו לו.