הבעיה העיקרית בפיתוח של תרופות פסיכיאטריות אינה במודל החיות

מבלי לזלזל בהישג של החוקרים הישראלים: הבעיה העיקרית בפיתוח של תרופות פסיכיאטריות אינו במעבר ממודל החיה אל מודל האדם, אלא במעבר אל ניסויים גדולים בבני אדם, הדורשים הגדרה מדידה והדירה של ההשפעה הפסיכיאטרית על החולים. זוהי בעיה קשה לפיצוח בכל תכנון של ניסוי קליני בתרופה חדשה, ובעיה קשה כפליים בתחום פיתוח התרופות הפסיכיאטריות.

העירפול המושגי שקיים בתחום גורם לכך שתרופות ש"מצליחות" במספר קטן של חולים, כושלות כאשר עוברים אל מספר מטופלים גדול יותר, במספר רב יותר של מרכזים רפואיים, ולעיתים קרובות יותר בקרב אוכלוסיה מגוונת יותר מבחינה תרבותית, שתופסות באופן שונה מצבים נפשיים.

כמה כשלונות מהדהדים בתחום הזה בשנים האחרונות תייגו את תחום פיתוח התרופות הפסיכיאטריות כתחום מאוד מסוכן להשקעה. קשה לראות כיצד מודל חיה טוב יותר פותר את הבעיה.