ואני ישבתי שנה במעצר בית ועוד חצי שנה עבודות שירות (ועוד יצאתי בזול) על גידול של מריחואנה בבית

אני כבר חציתי את גיל ה-40. גידלתי בביתי מספר עציצים (זנים שונים לגיוון), שיהיה לי ולחברים לעשן, כדי שלא נצטרך לקנות חומר מפוקפק מאנשים מפוקפקים. גידלתי חומר מעולה. מעולם לא היה לי תחביב שכל כך אהבתי והשקעתי בו. הייתי מעשן קצת, אפילו לא ג'וינט שלם, לפני השינה, בערב, אחרי העבודה, מול הטלויזיה, להירגע מהיום. בסופ"ש עישנתי עם חברים או עם בחורה פה ושם. אדם נורמטיבי לחלוטין. תואר שני, עבודה מכובדת. מעולם לא הסתבכתי עם החוק.
יום אחד, לפני 8 בבוקר, דפיקות בדלת. פתחתי. חצי מכל הכוח של הימ"ר התפרץ פנימה, אלי לדירה. התפרשו לי על כל הבית. החרימו לי את העציצים ולקחו אותי באזיקים, בידיים וברגליים, לניידת, מול כל השכנים, כאחרון הפושעים הנקלים במדינה.
חודש שהיתי במעצר באבו-כביר. 100אלף ש"ח לעו"ד טוב. עוד שנה במעצר בית אצל ההורים. את העבודה איבדתי. את הכבוד איבדתי. חיים לא היו לי במהלך הזמן הזה (איך אפשר לנהל חיים מבית ההורים? במעצר בית? ומה עם הבושה?) עוד חצי שנה עבודות שירות מסריחות (התביעה רצתה שנתיים כלא), חצי שנה בטיפול קבוצתי עם מסוממים אמיתים וקשים. בדיקות שבועיות שאני לא משתמש בכלום (אפילו באלכוהול, שהוא חוקי!!!) כי ככה העובדת הסוציאלית רצתה (והייתי חייב להסכים למרות שלא הרגשתי מכור, לא השתמשתי במשך כל הזמן הזה, לא הרגשתי את הצורך ולא ראיתי את השלילי בעישון קצת מריחואנה בלי קשר).
וכל זה למה? במי פגעתי? לא רצחתי. לא גנבתי. לא שדדתי. לא אנסתי. לא גנבתי. לא הוניתי. לא קיבלתי שוחד. הכל עשיתי בין ארבעת כותלי הדירה שלי. תגידו, אין למשטרה דברים יותר חשובים לעשות חוץ מלהרוס חיים של אזרחים נורמטיבים לחלוטין? תמיד אמרו לי שהמדינה חרא ואני לא האמנתי. עצמתי עיניים. היה לי טוב. את העיניים כבר מזמן פתחתי.