הטעות הקונספטואלית היא דווקא שלך, כשאתה מערבב בין המרחב הפרטי לציבורי.

מהיותו של המרחב ציבורי אינני מצפה שיוקצה לי חלק בו, אלא שהוא ישאר מרחב בלתי-מוקצה שמשמש וישרת את הציבור, פעם אותי ופעם אותך, ולגמרי בחינם, מהיותנו חלק מבעליו של המרחב הציבורי.
להבדיל, מכונת הכביסה חונה בביתי ה*פרטי* וגם ישבני חונה על כסא בבית קפה *פרטי*. בשני המקרים, הן של הבית והן של בית הקפה, מרחב ציבורי הועבר לידיים פרטיות והציבור בכללותו מקבל שיפוי כספי בדמות מיסים תקופתיים שמשלם בעל הנכס.
כשקניתי מכונית שילמתי עשרות אלפי שקלים מעבר לערך המכונית כמס. יתרה מכך, בכל פעם שאני מתדלק את מכוניתי יותר מחצי מסכום התדלוק הוא מס שאני משלם על היותי בעל מכונית.
לשיטתך - אם אינני יכול לצפות שמהמרחב הציבורי יוקצה חלק לטובת חניה, אתה אינך יכול לצפות שיוקצה חלק נכבד עבור פארקים וגנים (רוצה עץ? תשלם.) או כל דבר "ציבורי" אחר.