הזלזול של ווינשטיין בשופטים וה"פחד" מזיכוי

ראשית סחטיין על הכתבה הממצה.
2 תובנות בענין ליברמן.
אם וינשטיין חושב שליברמן עשה מה שמיוחס לו, לא מובן למה הוא חושב שהשופט שידון בתיק לא יצליח להבחין בתמונה שעולה מהראיות. מרבית עורכי הדין יכולים לראות בנקל שכל ראיה ספציפית שם אינה מספיקה אולם המצבור מוביל למסקנה חד משמעית שהכל נעשה בדברו של ליברמן.למה וינשטיין חושב שהשופט כל כך מטומטם שהוא יקנה את הסברים הטיפשיים שליברמן נתן.
גם הפחד מזיכוי הוא טפשי ומעיד שוינשטיין אינו מבין את האימפקט הפוליטי תקשורתי של עצם ניהול המשפט, אפילו אם חו"ח התיק יסתיים בזיכוי. לדעתי סיכוי של 1%.
אני חושב שאני מבין מאין ההחלטה של וינשטיין מגיעה.
חלק מעורכי דין שעוסקים במקצוע הרבה שנים , הופכים ל"עבדים" של עובדות קטנות, ומתקשים לראות תמונה גדולה. הטראומות שנגרמו להם במהלך הקריירה במקרים ששופט נתן החלטות נגדם תוך הסתמכות על דברים קטנים, שאינם מוצדקים לדעתם, מביא אותם לפחדים מוגזמים שגם במקרה הבא יעשה להם השופט אותו "עוול" ויזכה את האשם.
כשאתה כבר בן 68, ועקשן, הדרך לתוצאות גרועות כבר סלולה.
חבל .