מי מניח הנחות?

תרתי משמע: רופא שמניח שהרופאים בסדר; מניח שההורים אשמים/מתנגדים בגלל קרינה-ניואייג'יות או מה שלא יהיה; ומניח שההורים משקרים והממסד הרפואי, הקדוש, פעל ללא דופי. ונותן בכך הנחה רצינית מאד לממסד הרפואי, שבמקרה הזה נראה מסריח איך שלא הופכים את זה.
אחד הדברים שעלינו לרצות, לדרוש, לתבוע הוא יותר שקיפות בתהליך הרפואי. תגובת הרופא אינה מפתיעה: הפאניקה, הפאראנויה שאוחזת ברופאים בגלל תביעות/רשלנות, ביחד עם האי שפיות של תנאי הרפואה הציבורית מביאה אותם למחוזות מסוכנים מאד של לרצות לשפוט את עצמם בכל מחיר, וללא כל תום: זהו קרב הישרדות עקוב מדם, בו הרופאים - אנשים שמילדות חלמו להציל חיי אחרים ולהקל על סבל - מנסים להציל רק את עצמם, ואינם רואים כל סבל שאינו סבל של רופאים.
צריך לתמוהה גם על, ולהוקיע את, התנהלותו של הרשקו: כבוד על הקביעה (האמיצה?) שזו היתה האמת, אך פחות כבוד על הטיוח ויישור ההדורים המאולץ. מה שהתגלה כאן הוא חמור ביותר מאשר רובד אחד, והצורך שלו להסתדר עם/להגן על המימסד הרפואי בעתיד ("יחסי עבודה") משני במקרה זה.