על ההתעקשות וגם על הדיווח למשרד הבריאות. יוצא מזה שאדם צריך להחזיק על גופו מכשיר הקלטה בבואו להליך רפואי

נכון שדברים הם לא תמיד שחור-לבן, וכמעט לכל מקרה אפשר למצוא ראשומון מאנשים שונים שנכחו בו.
ונכון גם שצוותי חדר מיון במיוחד נתונים בלחץ רב וצריכים לקבל החלטות הרות גורל בזמן קצר מאד, וטעויות יכולות לקרות.

אבל הנושא של הדיווח השיקרי חייב להחקר עד העומק. כי אנחנו עדים לנורמה שקיימת במשטרה וגם לצערנו בממסד הרפואי, שמושפע מכיסוי התחת האמריקאי מפני תביעות של רשלנות רפואית.

האם בכל מגע עם הרשויות צריך אדם להפעיל מכשיר הקלטה, ואולי גם צילום? כי במצבים שמגיעים לחקירה או משפט, המילה של הממסד שווה יותר מהמילה של האדם הקטן. עדויות שקר צריכות להביא לפחות לפיטורין ושלילת הרישיון המקצועי, אם לא למעלה מזה.

נקווה שהילדה תחלים החלמה מלאה בלי שום נזק למוח בשל העיכוב.

ושאם בזכות התלונה של ההורים אפילו פציינט אחד יגיע לסי.טי בשלב מוקדם, דיינו.