קצת סדר בבלגן

יושבת קבוצה בינלאומית של חוקרים ומשקיעה שש שנים במחקר מעמיק ופורץ דרך. המאמר מתקבל לפרסום באחד מעיתוני המדע המובילים בעולם. העיתון המדעי מוציא הודעה לעיתונות הכוללת ראשי פרקים מתוצאות המחקר עטופים בעטיפה פופולרית. כתב לענייני מדע בעיתון אמריקני לוקח את ההודעה לעיתונות, מעוות ומשבש אותה ומפרסם בעיתונו. מתרגם בעיתון "הארץ" העובד בלחץ זמן ובשכר מינימלי משבש את הכתבה עוד יותר. בסוף בא עורך מהדורת האינטרנט ומדביק לסלט כותרת שאין כל קשר בינה לבין המחקר המקורי.
אז מה בכל זאת היה כאן?
המחקר הוא, כאמור, שיתוף פעולה של מספר גדול של חוקרים והתבצע על פני יותר משש שנים. החוקרים אספו וריכזו את כל המידע הידוע אודות האנטומיה של יונקים בעלי שליה (אותם יונקים בהם העובר מתפתח בתוך הרחם מחובר לאימו), והשתמשו במידע הזה כדי לשחזר בצורה פרטנית ומדוקדקת את מבנה הגוף הסביר של האב הקדום המשותף של כל יונקי השליה. זוהי עבודה שחייבה תיאום יוצא דופן, פיתוח צורת רישום אחידה בין כל החוקרים, ובעיקר כוח חישוב ותוכנות מחשב יעודיות שנכתבו על ידי שותפים למחקר. בסך הכל, דוגמא נפלאה של שיתוף פעולה מדעי במיטבו.
מה הם גילו?
זה שהאב הקדום של כל היונקים היה יונק קטן דמוי עכברוש (בעצם, דמוי חדף) היה ידוע. גם היה ברור שהוא שעיר והיה לו זנב. כאן אין הפתעות. החוקרים לא גילו אף יצור חדש ולא סיפקו מידע חדש אודות הכחדת הדינוזאורים. החידוש הוא בשחזור הפרטים הקטנים, עד רמת העצם הבודדת, ארגון הגוף ואברי החוש. מעולם לא נעשתה עבודה כה פרטנית על אף קבוצה של בעלי חיים.
אז איפה הויכוח?
אחת הטענות השנויות במחלוקת שהחוקרים מעלים, היא שאותו אב קדום חי אחרי הכחדת הדינוזאורים. בשנים האחרונות מקובלת הסברה, המבוססת על שעונים מולקלורים (הערכת קצב השינויים במולקולות דנ"א), שהקבוצות השונות של יונקי השליה הופיעו כמה עשרות מיליוני שנים לפני הכחדת הדינוזאורים, אבל הפכו להיות נפוצות רק אחרי שהדינוזאורים נעלמו. מכיון שמחברי המחקר הנוכחי משתמשים בשיטה חדשה של תיארוך, שלא נבדקה מעולם, התוצאה הספציפית הזו עדיין מוטלת בספק.