מאמר מצויין

הבעיה היא שהוא איננו עונה על צרכי הקוראים (בוודאי לא, צכי הטובקיסטים) בעמדות צבועות בצבעים עזים, שאין בהם גווני ביניים. המאמר איננו עונה על הצורך בעמדות שטוחות ופלקטיות שאין בהן מקום לשיקולים כבדי דעת. בקיצור, זה מאמר ששואל מה עם האחריות לתוצאות של מעשים, או מחדלים, בתחום הפוליטי - וככזה הוא נדון לכינויי גנאי. כן - מפלגת העבודה צריכה להשתתף בנשיאה באחריות, מפלגת העבודה צריכה להשפיע עד כמה שהיא יכולה, והיא לא תוכל לעשות זאת בלי לשבת בממשלה. זו היתה טעות לפרוש ממנה, בכל הפעמים האחרונות בהן זה נעשה - החל משנת 2002 דרך ניסיון הפילוג של עמיר פרץ, שעמד לחתום על הסכם עם קדימה (אלא שברק הקדים אותו), ניסיון שהבשיל רק כמה חודשים לפני הבחירות האחרונות, ועד לפרישה של אנשי פרץ ויחימוביץ' שסבלו אולי, מחרדת ביצוע.
אנשים תופסים את הפוליטיקה מצידה השטחי בלבד - זה של עולם הדימויים והסיסמאות. הבעיה היא שמדובר בהחלטות שצריך לקבל, החלטות שאת חלקן לא ניתן יהיה לשחזר או לתקן. על זה קשה יותר לדבר ואת זה יותר מסובך להסביר.