ראשית בתור מישהו שהתלבט בין העבודה למרצ, ובסוף הצביע מרצ (למרות שבתחילת
הקמפיין נטיתי לכיוון העבודה) אני חייב לציין שלא ההודעה של יחימוביץ שלא
תשב בממשלה של נתניהו היא שגרמה לי לבחור במרצ אלא ההחלטה המקוממת לחתום
הסכם עודפים עם לפיד ולא עם מרצ היא שהכריעה את הכף.
שנית, אני מסכים לטיעון שמפלגת העבודה כמפלגת שלטון פוטנציאלית צריכה להביע
עמדות ברורות מפורטות וקונסטרוקטביות בקשר לכל הנושאים שעל סדר היום -
דהיינו הקיצוץ הנדרש בתקציב, המשך המשא ומתן, וענייני הגיוס
(נדמה לי שיחמוביץ יכולה להציע גישה מרעננת וקצת פחות
מליטריסטית\פופוליסטית מזו של לפיד)
ועם זאת, אני סבור שלפחות בשלב זה העבודה צריכה לשבת באופוזיציה, ולכל
הפחות לא לרוץ כאחוזת אמוק לממשלה.
אין שום פסול בישיבה "עם הזועביז" באופוזיציה
ראשית בתור מישהו שהתלבט בין העבודה למרצ, ובסוף הצביע מרצ (למרות שבתחילת הקמפיין נטיתי לכיוון העבודה) אני חייב לציין שלא ההודעה של יחימוביץ שלא תשב בממשלה של נתניהו היא שגרמה לי לבחור במרצ אלא ההחלטה המקוממת לחתום הסכם עודפים עם לפיד ולא עם מרצ היא שהכריעה את הכף.
שנית, אני מסכים לטיעון שמפלגת העבודה כמפלגת שלטון פוטנציאלית צריכה להביע עמדות ברורות מפורטות וקונסטרוקטביות בקשר לכל הנושאים שעל סדר היום - דהיינו הקיצוץ הנדרש בתקציב, המשך המשא ומתן, וענייני הגיוס
(נדמה לי שיחמוביץ יכולה להציע גישה מרעננת וקצת פחות מליטריסטית\פופוליסטית מזו של לפיד)
ועם זאת, אני סבור שלפחות בשלב זה העבודה צריכה לשבת באופוזיציה, ולכל הפחות לא לרוץ כאחוזת אמוק לממשלה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ