כמה הערות:

1) העבודה הצהירה לפני הבחירות שלא תחבור לנתניהו חד-משמעית. אינני נכנס לשאלה האם זה היה צעד נכון,אך אין לשום גוף (כולל גוף מכובד כמו ועידת מפלגת העבודה) של 60,000 איש זכות להחליט האם הקול של 432,000 יילך לקואליציה או לאופוזיציה, אחרי שהמצביעים ידעו מפורשות שקולם יילך לאופוזיציה.
הליכה לקואליה תהי הפרת הבטחה פר-אקסלנס.
2) זה נכון שכרגע בגלל שהמו"מ הקואליציוני בעיצומו ושהממשלה לא הורכבה- מפלגת העבודה לא רלוונטית (בדיוק כמו שמרצ והמפלגות הערביות לא רלוונטיות). אחרי הרכבת הממשלה לעומת זאת, מפלגת העבודה תוצב בראשות האופוזיציה בשנה של גזירות כואבות, מה שיהפוך אותה לרלוונטית מאוד, ועוד ברמה האידיאולוגית. חוץ מזה, אינני חושב שזה שנתניהו יוכל להשתמש בעבודה ככלי-משחק נגד לפיד עושה אותה לרלוונטית- אם כבר להפך.
בנוסף, מהדברים אפשר להבין שאבינרי שואף שמפלגת העבודה תחזור לרלוונטיות, ואני מסכים בהחלט. אך האם הדרך לשם היא עוד ישיבה בממשלת הליכוד? כפי שאמרה יחימוביץ' יפה:" כל עוד נתניהו רה"מ שום דבר לא ישתנה". ואני מסכים- נשאל מי יגן על החלשים מהגזירות. לא יעקב פרי ולא נפתלי בנט אלא שלי יחימוביץ'- מהאופוזיציה. זה קשה אך אפשרי, ואם מישהו מסוגל לעשות את זה זאת היא.
3) אני מסכים שהעיתוי של ההצהרה של יחימוביץ' היה מוטעה. זה היה רק שבועיים לפני הבחירוות, כשכבר ברור ב-100% שנתניהו רה"מ, וההצהרה הזאת פגעה בה. עם זאת, אני חושב שההצהרה כשלעצמה הייתה נכונה- אנחנו האלטרנטיבה הרעיונית היחידה (ומנהיגים בלי הרבה נסיון כבר היו- בנימין נתניהו למשל, אם אתם מכירים). אם היא למשל הייתה נותנת את ההצהרה מיד אחרי איחוד ביברמן היא הייתה יוצאת גדולה.
4) אני חושב שיחימוביץ' ידעה מצויין שנתניהו הולך להיחלש, ודווקא בגלל זה טוב שהיא תלך לאופוזיציה. למנהיג מוחלש לא מצטרפים, מנהיג מוחלש תוקפים, וחשיבה הפוכה היא החטא הקדמון של מפלגת העבודה.
*) מדהים- עברו 3 שבועות מאז הבחירות ואף פובליצסט מוביל \ בכיר מפלגה מתוסכל עדיין לא קרא לערוף לשלי את הראש. יכול להיות שהתבגרנו?