לשמחתי אתה טועה

היהודים במדינות המערב, דוברי צרפתית, ספרדית ואנגלית, במשבר. רבים מתבוללים (אני מניח שאם לא היית רואה בכך בעיה, לא היית מדבר עליהם כיהודים), אחרים עולים לארץ או מגששים בכיוון. רבים אחרים (אני נוסע הרבה לרגל עסקי ופוגש יהודים בכל העולם) פשוט מחפשים את עצמם ואת זהותם היהודית. מי בבית הכנסת, מי בפוליטיקה והלוביינג, ומי בתרומות לארץ. כך שלקנא בהם משול להתבוננות בדשא של השכן...
מעבר לכך, הצורה בה אפיינת והכללת את "הסרוגים" אמנם תלושה מהמציאות ומייצגת, אם בכלל, מעט מאוד אנשים, אבל יש נקודה אחת חשובה לגביה. המשיחיות. אם נתבונן על כל מפעל הציונות, הרי שהוא משיחי באותה מידה לפחות כמו ההתנחלויות. העם היהודי לא חזר ארצה כאימפריאליסט ולא כקולוניאליסט (כפי שמנסים להציג זאת כיום), אלא כבן הארץ. כאשר אבותיי עלו ארצה לפני כמאתיים שנה (אני דור 9), נישקו את אדמתה שאליה התפללו במשך דורות. הסכסוך עם הערבים החל בפתח המאה העשרים, הרבה לפני הכיבוש. ההבדל האמיתי היחיד בין אדמות 48 ל 67 הוא ההכרה הבינלאומית (וגם לה יש הרבה שכבות ושנים, החל מסן רמו 1922 ועד כט בנובמבר 2012). לדידם של היהודים (הרוב, אלו שעוד לא התעייפו מלחיות פה) ושל הערבים, הקו הירוק מחלק בין אדמות במצב פוליטי שונה, אך מצב סימבולי, מוסרי ולאומי זהה לחלוטין.
אפשר להמשיך, ואשמח לעשות זאת אם יתברר שיש בן/בני שיח. אם כן, הגב בדרך ארץ לטיעוני ונמשיך משם
בברכה, רועי