בימים אלו אני מלווה את אמי הקשישה (92). עד לא מזמן היא היתה אשה בריאה,
ערנית ומאוד משעשעת אך לאחרונה החלה לסבול מכאבים ומחלות אשר ריתקוה אל
מיטתה ואילצונו להעבירה אל המרכז הסיעודי בקיבוץ.
עם כל הסבל שהיא חווה וההידרדרות הברורה במצבה, היא עדיין מסרבת להרפות מן
החיים ומשוועת לשוב אל ביתה הנמצא במרחק הליכה קצרצרה.
פעם חשבתי שההחלטה על הפסקת החיים במצב כמו שלה היא קלה.
ברור שטעיתי.
למה לעזאזל, כה מעטים זוכים למיתת נשיקה ?..
בימים אלו אני מלווה את אמי הקשישה (92). עד לא מזמן היא היתה אשה בריאה, ערנית ומאוד משעשעת אך לאחרונה החלה לסבול מכאבים ומחלות אשר ריתקוה אל מיטתה ואילצונו להעבירה אל המרכז הסיעודי בקיבוץ.
עם כל הסבל שהיא חווה וההידרדרות הברורה במצבה, היא עדיין מסרבת להרפות מן החיים ומשוועת לשוב אל ביתה הנמצא במרחק הליכה קצרצרה.
פעם חשבתי שההחלטה על הפסקת החיים במצב כמו שלה היא קלה.
ברור שטעיתי.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ