מגיע להורינו להזדקן בכבוד, בסביבה הרצויה להם

לפני 3 שנים, בגיל 65 התייתמנו... אבא שלנו, צבי סולל חי עד גיל 92 במצב בריאותי טוב, עם ראש צלול ו- יד כותבת... בחודשים האחרונים של חייו, עת אושפז בבית החולים לעניין כירורגי -- חטף שם זיהום אחר זיהום, עת המתין לשיקום זמן רב מדיי... (אולי בגלל הגיל הרשום על התיק הרפואי)... הוא דרש לחזור כדי למות בבית... התלבטנו ולבסוף עשינו כרצונו...
אצטט מתוך ספרו "קל ואומר"- ספר האמרות הישראלי, אשר הוציא לאור
בגיל 90... מתוך הפרק "פסק זמן", העוסק בענייני גיל, חיים ומוות:
<> "ככל שימיו של אדם מתארכים -- מתקצר פתיל חייו";
<> "כל עוד משוטים בידיך -- המשך לחתור!"
<> "יפה שעה אחת קודם -- פרט לשעת הפטירה"
<> " הכול מגנים את מגרעות העולם; אך איש אינו בוחר בעולם שכולו טוב"
<> "המוות כידוע אורב בפינות; כדי להימנע מלפגוש בו -- לך בדרך הישר!"
יהי זכרו ברוך.