מה שעצוב בבית ההורים שבו גרה אמי בת ה-90 הוא שהחברות הטובות עוזבות אחת
אחת. מכל הבחינות האחרות לא חסר לה דבר, חברים ופעילות תרבותית, חוג
תנ"ך ואפילו יוגה, יציאה מאורגנת לתיאטרון ולארועים, פטורה ממטלות
כבישול ונקיון סוף סוף יש לה פנאי להקדיש לעצמה, לעשות מה שתמיד רצתה אך לא
הספיקה קודם. נכון שמגורים בדירה משלך בבית הורים הם תענוג יקר אך עדיף על
פני הכנסת ההורה הקשיש לבית ילדיו, שם יחוש עד מהרה שהפך לנטל, לא חלק
מהמשפחה אלא מיטרד, ועדיף עוד הרבה יותר על החיים בבית שהתרוקן עם מטפלת פיליפינית.
ובכל זאת מעון הורים עדיף על בדידות הבית שהתרוקן
מה שעצוב בבית ההורים שבו גרה אמי בת ה-90 הוא שהחברות הטובות עוזבות אחת אחת. מכל הבחינות האחרות לא חסר לה דבר, חברים ופעילות תרבותית, חוג תנ"ך ואפילו יוגה, יציאה מאורגנת לתיאטרון ולארועים, פטורה ממטלות כבישול ונקיון סוף סוף יש לה פנאי להקדיש לעצמה, לעשות מה שתמיד רצתה אך לא הספיקה קודם. נכון שמגורים בדירה משלך בבית הורים הם תענוג יקר אך עדיף על פני הכנסת ההורה הקשיש לבית ילדיו, שם יחוש עד מהרה שהפך לנטל, לא חלק מהמשפחה אלא מיטרד, ועדיף עוד הרבה יותר על החיים בבית שהתרוקן עם מטפלת פיליפינית.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ