אני (גם) ישראלי שגר בברלין כ-6 שנים (יש לי אזרחות ישראלית אבל אני לא
תושב ישראל יותר). שירתתי בצבא, 10 שנים במילואים (סגן בצה"ל).
בתחקור בנמל התעופה בברלין, הושפלתי ע"י נציג רשות שדות התעופה, שטרח
לשאול אותי אם אני שוכב עם שותפי לדירה בברלין (הוא שאל אם הוא ישראלי,
התשובה היה לא, הוא שאל אם הוא יהודי... גם לא... ואז הוא שאל - "הוא
השותף שלך או ה"חבר" שלך??", עניתי שהוא השותף שלי.. ואז
"שותף לחיים??"... לא... לדירה..."
לאחר מכן, נילקח ממני דרכוני (הישראלי) ונאמר לי שהוא יבדוק "אם אתה
זכאי כניסה לישראל" (להזכירכם, אני אזרח ישראלי).
היות וזאת לא היתה ההתנסות הראשונה שלי עם אנשי הבטחון (קדם לכך מקרה אחר
בשנה קודמת) אני כמובן מאז נימנע מלטוס בחברות ישראליות ופשוט טס ב- אייר
ברלין או לופטהנזה/סוויס.
ושוב, שירתתי את מדינתי, שילמתי מיסים, הייתי 30+ בשנה במילואים (כ-5 שנים
קיבלתי צ'ק ממשרד הביטחון על בונוס "אקסטרה" ימי מילואים)
וקיבלתי הוקרה על שירותי במילחמת לבנון השניה (28 יום רצוף, מעל 45 ימי
מילואים באותה שנה). ועדין, בעקבות מגוריי בחו"ל לאחר מכן, נשאלתי
שאלות לגבי חיי הפרטיים/מיניים שהותירו אותי נידהם וחסר מילים.
אני משתדל ככל האפשר לסנגר על מולדתי אבל באופן חוזר ונשנה אני מרגיש
שישראל עושה ככל שביכולה לנכר את האנשים שבאמת יכולים לתרום לה.
סיפור שהיה
אני (גם) ישראלי שגר בברלין כ-6 שנים (יש לי אזרחות ישראלית אבל אני לא תושב ישראל יותר). שירתתי בצבא, 10 שנים במילואים (סגן בצה"ל).
בתחקור בנמל התעופה בברלין, הושפלתי ע"י נציג רשות שדות התעופה, שטרח לשאול אותי אם אני שוכב עם שותפי לדירה בברלין (הוא שאל אם הוא ישראלי, התשובה היה לא, הוא שאל אם הוא יהודי... גם לא... ואז הוא שאל - "הוא השותף שלך או ה"חבר" שלך??", עניתי שהוא השותף שלי.. ואז "שותף לחיים??"... לא... לדירה..."
לאחר מכן, נילקח ממני דרכוני (הישראלי) ונאמר לי שהוא יבדוק "אם אתה זכאי כניסה לישראל" (להזכירכם, אני אזרח ישראלי).
היות וזאת לא היתה ההתנסות הראשונה שלי עם אנשי הבטחון (קדם לכך מקרה אחר בשנה קודמת) אני כמובן מאז נימנע מלטוס בחברות ישראליות ופשוט טס ב- אייר ברלין או לופטהנזה/סוויס.
ושוב, שירתתי את מדינתי, שילמתי מיסים, הייתי 30+ בשנה במילואים (כ-5 שנים קיבלתי צ'ק ממשרד הביטחון על בונוס "אקסטרה" ימי מילואים) וקיבלתי הוקרה על שירותי במילחמת לבנון השניה (28 יום רצוף, מעל 45 ימי מילואים באותה שנה). ועדין, בעקבות מגוריי בחו"ל לאחר מכן, נשאלתי שאלות לגבי חיי הפרטיים/מיניים שהותירו אותי נידהם וחסר מילים.
אני משתדל ככל האפשר לסנגר על מולדתי אבל באופן חוזר ונשנה אני מרגיש שישראל עושה ככל שביכולה לנכר את האנשים שבאמת יכולים לתרום לה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ