שלי יחימוביץ' היא יו"ר מפלגת העבודה וראש האופוזיציה. אף כי היא עומדת בראש סיעה בת שמונה מושבים בלבד ומעולם לא מילאה תפקיד של שרה, יחימוביץ' נתפשת כפוליטיקאית מרכזית. סקרים מנבאים באופן עקבי כי בבחירות הקרובות "העבודה" בהנהגתה תגדיל באופן משמעותי את מספר המנדטים שלה.
יחימוביץ' היתה במשך שנים כתבת ברשת ב', ובין 1993 ל-2000 הגישה את התוכנית היומית "הכל דיבורים". לאחר מכן עברה לחברת החדשות של ערוץ 2, והתבלטה בדעותיה החברתיות והסוציאליסטיות, ובהתנגדותה לאידיאולוגיית השוק החופשי.
שלושה שבועות לאחר שעמיר פרץ נבחר לראשות העבודה לקראת בחירות 2006 (על חשבון שמעון פרס), הצטרפה יחימוביץ' למפלגה, ובהמשך נבחרה למקום התשיעי. יחימוביץ' הצליחה לבדל את עצמה מחבריה לסיעה בפעילות פרלמנטרית עצמאית ואידיאולוגית. היא גם מדגימה פוליטיקה מעודכנת המבוססת על רשתות חברתיות ופעילות מתנדבים. בבחירות הבאות כבר הגיעה למקום החמישי ברשימה. בבחירות לראשות המפלגה ב-2011 ניצחה את פרץ בסיבוב השני, כשהיא סוחפת אחריה מתפקדים חדשים למפלגה.
יחימוביץ', שנתפשה בתחילה כשמאלנית רדיקלית, פועלת באופן עקבי כדי להתרחק מתווית השמאל. היא נמנעת באופן מוצהר מלעסוק בסוגיות מדיניות; לאחר כניסת העבודה לקואליציית נתניהו, היא לא נתנה יד לפיצול המפלגה; לאחר שדווקא ברק פיצל את העבודה, היא התנגדה לאיחוד העבודה עם מרצ; היא תקפה את דב חנין שהתמודד על ראשות תל אביב בטענה שאינו שר את ההמנון; והיא נמנעת מלעסוק בפומבי בסוגיות של דת ומדינה.
