האביב הערבי הוא השם שהשתרש לתיאור גל המהפכות והפגנות הענק ברחבי העולם הערבי, אשר הובילו לנפילתם של שליטים ערבים ותיקים מתוניסיה ועד מצרים. גל המהפכות ששינה את פני המזרח התיכון מן הקצה אל הקצה, פרץ ב-17 בדצמבר 2010 בתוניסיה, לאחר שמוחמד בועזיזי, שקץ במצבו הכלכלי המידרדר, שרף את עצמו למוות.
כחודש לאחר תחילת ההפגנות בתוניסיה, נמלט הנשיא זין אל-עבאדין בן עלי לסעודיה, במהלך שיצר אפקט דומינו בעולם הערבי, שלא פסח כמעט על אף מדינה. אזרחים רבים הפסיקו לפחד מהמשטרים האימתניים והחלו לקרוא לנפילתם של מי שנחשבו עד אז כמנהיגים כל-יכולים. הפגנות המחאה ריכזו אליהם מאות אלפי בני אדם שעשו שימוש גם בטוויטר ובפייסבוק הן כדי להתארגן והפיץ מסרים והן כדי להציג לעולם תמונה של מה באמת מתרחש. ברוב המדינות ההפגנות עברו בשקט יחסי ועם מספר הרוגים קטן באופן יחסי, אולם בסוריה ובלוב הידרדרה המחאה לכדי מלחמת אזרחים שגבתה את חיים של כ-30 אלף בלוב ולמעלה מ-5,000 בסוריה.
כך בתוך שנה העולם היה עד לנפילתם של נשיא מצרים, חוסני מובארק, שליט לוב, מועמר קדאפי, ונשיא תימן עלי עבדאללה צאלח. בסוריה עדיין נמשכת ההתקוממות נגד שלטונו של בשאר אסד, שגבתה עד כה את חייהם של למעלה מ-4,000 סורים.
