רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרור משעני

אריבון בפריז, 1999. נאלץ "להכניס לארון" את זהותו החברתית

"שיבה לריימס": המשמעות המוחשית, הפיזית, של חוסר השוויון החברתי

הסוציולוג הצרפתי דידיה אריבון עורך בספרו חשבון נפש אישי לאחר נתק ממושך עם משפחתו ובה בעת הוא מציע ניתוח פוליטי רב־עוצמה, שמתמקד בהשפעת הרקע החברתי על כינון הזהות העצמית. זוהי יצירה הנקראת בהשתאות ומעוררת שאלות מטרידות על היעדרו של השיח המעמדי גם בישראל

אמיל גבוריו

דרור משעני | הסופר הבלשי שהשפיע על ארתור קונן דויל ואגתה כריסטי

אמיל גבוריו היה אבי הסיפור הבלשי בצרפתית, אבל רק עתה מופיע תרגום ראשון שלו לעברית. בכתיבה נקייה וקפדנית הוא מציג בלש שאינו גאון בעל ראייה אלוהית, אלא אדם טועה ונבוך המבקש להבין את התפשטות הפשיעה בזמנו

ש"י אברמוביץ. מציע לספרות העברית אופק חדש

"הסוסה" של מנדלי מוכר ספרים: לדהור שוב עם הסבא של הספרות העברית

תרגומו של דן מירון לרומן של מנדלי מוכר ספרים משיב למחזור הדם של הספרות המקומית יוצר יוצא דופן המעמיד תמונות חזותיות נדירות בעוצמתן. אלא שמירון התעקש לרתום את "הסוסה" לפרשנות אחת ולהעמיס עליה יותר מדי הערות, במקום לאפשר לקוראים לדהור עמה בחופשיות למחוזות הפנטזיה

רונית מטלון, 2006. עברית שאין דומה לה בספרות הישראלית

דלת שאינה נסגרת לעולם: דרור משעני על ספרה האחרון של רונית מטלון

בלב יצירתה של רונית מטלון, שמתה ביום חמישי, עמדה התנגדות לכליאת המעשה הספרותי בחדרים צרים מדי. דרור משעני, שערך את ספרה האחרון "והכלה סגרה את הדלת", מציע לקרוא אותו כיצירה שחושפת את אופייה הבלתי מתפענח של הספרות

יו נסבו

יו נסבו מוציא שם רע לבלש

נסבו הוא אחד מסופרי המתח המצליחים בעולם, אבל במותחנים שלו, כמו "התיקנים", אין התבוננות עמוקה בקורבנות או ברוצחים ואין עניין אמיתי בהם. בניגוד אליו, ז'ורז' סימנון מקשיב לגיבורים שלו, מתבונן ומתעניין בהם, ו"המת של מגרה" שלו מקורי כמעט בכל עמוד ועמוד

סופר מתח, מתנגד משטר ואינטלקטואל יוצא דופן: הכירו את בוריס אקונין

בשונה מרוב המותחנים של ימינו, ספריו של גריגורי צ’חארטישווילי, המוכר יותר בשם העט בוריס אקונין, מתרחשים בסוף המאה–19 והם אלגנטיים וספרותיים מאוד. בראיון לכבוד צאתו לאור של התרגום העברי לרומן “אהוב המוות”, הוא מספר על הקריירה המאוחרת, על הכתיבה כמשחק ומדוע הוא מפחד לאבד את ההרמוניה הפנימית יותר מאשר להשמיע ביקורת פוליטית על פוטין

Haaretz

הספר והעיתון כאחד

איך צריך לקרוא היום את "בל אמי", הסאטירה של גי דה מופאסאן על העיתונות הצרפתית במאה ה-19? אפשר להניח אותו כנייר-שקף על עולם העיתונות העכשווי ולהתבונן באמצעותו בחולייו, גם בישראל. אבל זאת תהיה קריאה קלה מדי; האם אי אפשר להתבונן דרכו דווקא בעולמה של הספרות ולשאול אם הוא אכן נעלה על עולמה של העיתונות?

Haaretz

אש ידידותית

א"ב יהושע התעייף מהפלשתינאים. הוא מתקשה להבין את הקוד המוסרי שלהם, הוא שונא את זה שהם תוקפים אותנו מעזה במקום לבנות בה והוא חושד שהם זוממים לחיות איתנו באותה מדינה. עם דתיים מבני ברק, הוא אומר, יש לו במשותף הרבה יותר מאשר עם מחמוד דרוויש. בניגוד לחברו הטוב, דויד גרוסמן, הוא גם לא חושב שהבעיה עם אולמרט שהוא חלול